[1] עד שיוסיף ויאמר ולמחר תבענא ליה לדינא. והרשב"ם מפרש דסיום לשון הגמרא - ולמחר וכו', הוא פירוש למה שאמר שפלוני אוכל לארעאי בגזלנותא, וראה עוד ברא"ש סי' כ"ח.

[2] וכתבו בתד"ה רב פפא, שדברי ר"פ הם אפי' לשמואל דלעיל (דף ל"ח ע"ב) הסובר שאם מחה בפני שנים שאינם יכולים לומר למחזיק המחאה לא הוי מחאה, פה כן הוי מחאה, דשמואל מדבר בחולה וזקן שלא ילכו למקום המחזיק ולא תיוודע המחאה, משא"כ כאן דאף שלא יאמרו למחזיק יאמרו במקום שנמצא, וע"י זה ישמע למחזיק המחאה.

[3] אולם בזה חולק רב הונא בריה דרב יהושע, וס"ל דהוי מחאה, דכיון שלא ציוה הוא עליהם שלא יצא מפיהם, אלא אמרו כן העדים מעצמם, הם יאמרו את המחאה שלא מדעת ותתפרסם, ולכך הוי מחאה.

[4] הנה הרשב"ם בסוף עמ' א' בד"ה דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא, פירש, אם יחזרו ויאמרו לזה כן אמר פלוני עליך. מבואר, שלספר לכתחילה בפני שלושה ודאי שאסור, ורק מותר לומר לאותו פלוני שסיפרו עליו דכך סיפר פלוני עליך, דבין כה דבר זה מפורסם כיון שנאמר בהתחלה בפני שלושה.

[5] כן כתבו תוס' בעמ' ב' ד"ה לית (הב'), וכבר תמה מאוד החפץ חיים על דבריהם בכלל ב' בבאר מים חיים, והאריך להעמיד דבריהם דוקא באופן מסויים עיי"ש באורך.