-------------------------------------------------

[1] וזה הטעם שאמרו בפירות שנולד להם ספק טומאה עד שלא נגמרה מלאכתן שיעשו בטומאה.

[2] וזה הטעם שאמרו בגיטין: רישא בטומאת חולין - שמותר לסייע לאשת עם הארץ קודם שתטיל למים, ואף שלא ירדו עדיין לספק טומאה, מ"מ מותר כיון שאין כאן ודאי טומאה באשת עם הארץ.

[3] ובהכי מיירי בסוגיתנו שאסרה לדרוך עם הישראל העושה בטמאה, דאף שלא נגמרה מלאכתן עדיין לתרומה, מ"מ כיון שלא ירדו עדיין לספק טומאה יש לאסור בחשוד ודאי.

[4] ומבואר שלדעת רבא איכא ג' תנאים מאמתי חשוב יין. ובעמ' ב' הקשו התוס' בד"ה רבא, דלכאורה יש תנא רבעי המקדים מכולם, והוא תנא דמשנה אחרונה דס"ל משימשך לבור. ותירצו שאחד תנא הוא ובתחילה אמר כך ואח"כ במשנה אחרונה חזר בו - עי' מהרש"א.

[5] ס"ל לרב זביד דשאני יין נסך דאחמירו ביה רבנן, משמע דמתניתין דידן היא לכו"ע, ורק לגבי מעשר נחלקו ר"ע ורבנן.

[6] דכיון שהכניס לבית ענבים ואז אינם חייבים במעשר, שוב אינם חייבים כשיעשו יין - כמו גבי תבואה שהכניסה במוץ שלה, שאפי' אח"כ דשה אינה חייבת.

[7] תי' ב' בתוס' ס"ל דכיון שזו הדרך להכניס ענבים ולעשות מהן יין בבית (משא"כ בתבואה), לכך מתחייב במעשר כשנעשה יין.

[8] וכתבו תוס' דבאופן זה כיון שאין הלכה כאביי, דהלכה דאזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא, וענבים מבטלים יין חדש, א"כ לא יאסר היין בגת בהחזרת הגרגותני.

[9] ולשיטת רבינו תם, צריך לומר שרב הונא שאסר בהחזרת גרגותני ס"ל כרבו רב שפסק כר' יהודה שמין במינו במשהו.