-------------------------------------------------

[1] בגמ' מבואר שמשנתנו היא משנה ראשונה [ראה טבלא להלן], אולם למשנה אחרונה [וכך היא סברת רב הונא בגמ'], מרגע שהתחיל להמשך לבור קרוי יין, ואם נגע בו עכו"ם נאסר. ורב הונא ס"ל לקמן [בדף ע"ב ע"א] שאפי' נצוק הוי חיבור, ולכך גם אם נגע עכו"ם ביין שבבור הוא אוסר ליין שבגת מדין נצוק.

[2] אמנם היין שבבור ודאי נאסר, אלא שנחלקו רש"י ותוס' ורשב"ם האם נאסר היין שבבור בלא נגיעת העכו"ם בו, שלרש"י ותוס' רק אם נגע בו נאסר, ולרשב"ם נאסר מעצם דריכת העכו"ם בגת שהיא הגורמת שימשך היין מכוחו לבור, וכוחו אוסר את היין.

[3] ולשיטת רש"י מותר היין גם בשתייה, וכן הסכים רבינו אלחנן. אולם הר"ר שמעיה בתד"ה והשאר, ס"ל שמותר היין רק בהנאה ולא בשתייה.

[4] דהקשו תוס' על פירש"י, דהיה למשנה לומר להוליך עמו פת לתנור דבזה מיירי, ולא להזכיר פלטר. ועוד איך יסייעו להוליך הבצק לתנור, הרי עדיין לא נגמרה מלאכת הלישה עד האפייה וא"כ מסייע ביד עובר עבירה לגרום טומאה.

[5] שיטת רש"י שכל מעשה של הפרדת היין מן החרצנים והזגים, אפי' שנעשה בתוך הגת - קרי המשכה. ולשיטתו מה שאמרו בגת פקוקה ומלאה שמותר, הכוונה שלא הזיז את היין כדי להפרידו, אלא רק דרכו ונשאר שם. ולכך אם פינה החרצנים בתוך הגת לצדדים כדי שיתאסף היין לאמצע אסור, ודוקא כשפינה עד שולי הגת, כי אם פינה רק מלמעלה לא חשוב המשכה כי עדיין הכל מעורב.

[6] רבינו תם ס"ל להקל, שכל זמן שלא התחיל היין להמשך החוצה שאז הוא מסתנן, או שלא נתן מסננת בתוך הגת, לא חשוב המשכה ומותר. ואם מושך יין מהחבית ע"י ברז קטן שמסננו - ודאי חשוב המשכה, אמנם ברז גדול שיוצא ממנו הכל מעורב - לא חשוב המשכה - ומותר.

[7] אולם עם ישראל העושה פירותיו בטומאה, לכו"ע אין בוצרים ולא דורכים עמו כלל, דמסייע ביד עוברי עבירה.

[8] משנה ראשונה סוברת שאסור לגרום טומאה לפירות א"י ולכך אסור לבצור עם העכו"ם, כי אז הוא מטמא את הפירות, אבל לדרוך עמו שכבר נטמאו מותר [ומדובר בסוף דריכה - תוס']. ודלא כרב הונא שאמר שיין משעה שנמשך הוי יין נסך ואסור להשתכר בו, דלמשנה ראשונה אינו יין עד שירד לבור.

[9] משנה אחרונה סוברת כרב הונא שמרגע שנמשך היין בגת חשוב יין נסך, ולכך אסור לדרוך עמו כי משתכר ביין נסך, אולם לבצור עמו מותר, דסוברת שמותר לגרום טומאה לפירות א"י.