-------------------------------------------------

[1] ומיירי ביריד שאסור ללכת לשם, וכגון שהם חנויות מעוטרות או שנוטלים מהם מכס לע"ז [כדלעיל דף י"ב סע"ב], ולכך י"ל שאם היה רוצה למכור שאר דברים כגון גלימא או חמרא היה מוכר כאן ולא הולך לשם.

[2] הנה רב פפא העמיד את הברייתא שאמרה שאם ישראל עמוד על גביו אינו חושש, שלא מיירי שהעכו"ם הוא זה שנותן את היין, דא"כ מה יעזור שישראל עמוד על גביו, הא בעצם נתינת העכו"ם נאסר היין ואוסר את הנוד. ולכך העמיד רב פפא שמיירי בישראל שנותן את היין וישראל אחר עומד על גבי העכו"ם שנמצא שם כדי שהעכו"ם לא ינסך את היין - אז מותר.

[3] ס"ל לרב זביד שכיון שהיין הולך לאיבוד בתוך הזפת, ואחר שמתייבש הוא כלה מאליו ושוב אינו פולט, לכך אינו אוסר את הקנקנים. ומה שצריך שיהיה ישראל עומד על גביו, פירש הריטב"א: שהוא כדי שלא יתן העכו"ם עוד יין אחר הזפיתה.

[4] אם לא יכשירם כדינם על ידי שיתן במים שלשה ימים, וכל מעת לעת יחליף את המים.

[5] עי' באורך בתוס' לעיל [דף ל"ב ע"ב ד"ה כך] שביארו את שיטת רש"י שיש חילוק לדעתו בין נודות לקנקנים, דהרי פירש שקנקנים בולעים אפילו בפעם אחת שנתן בהם יין. ולפי"ז מה שכתוב בקנקנים חדשים מותרים, היינו קודם שנתן בהם עכו"ם יין אפי' פעם אחת. ומה שכתוב גבי נודות שחדשים מותרים הינו שנתן בהם יין לזמן מועט, ומותרים מטעם שעור אינו בולע בזמן מועט [ולכך סגי לשכשכם במים לנקותם]. ומיירי שלא נתן היין לקיום, דאם הכניס היין לקיום אפי' בפעם אחת גזרו.

[6] דכיון שנתן בהם יין אפילו פעם אחת לקיום נאסרו, וגם בחדשים שנשר זפתן אסורים, דשמא נתן בהם העכו"ם יין בשעת זפותן או אח"כ וכיון שהם מזופתים אי אפשר לדעת.

[7] וטעם ההיתר, כיון שאין מכניסים בהם יין לקיום, וס"ל שאין חסרון במה שהם זפותים אם לא מכניסם לקיום. והקשה עליו ר"ת מנודות, שג"כ אין מכניסים בהם יין לקיום ואסורים רק בגלל שהם זפותים.

[8] ס"ל שאין דרך לתת בנודות יין לקיום, ולכך אם אין להם זפת יש להתירם בשכשוך בעלמא לנקותם. אולם אם יש להם זפת אסור בלא הכשר, כיון שהזפת מבליע אפי' בפעם אחת הגם שאין מכניס היין לקיום.

[9] דכיון שהם אינם מזופתין אם היה נותן בהם העכו"ם יין היה ידוע. וישנים שנתן בהם העכו"ם יין אסורים, ואפי' שלא נתן אלא פעם אחת, כיון שדרך לתת בקנקנים יין לקיום.

[10] וגם חדשים אסורים, דכיון שמזופתים לא ידיע אם נתן בהם העכו"ם יין, ולפי"ז הקנא"ש והיושט"ש אסורין כיון שהם מזופתים. ור"י היה מתיר כיון שאין דרך בזמן הזה לתת בהן יין בשעת זפיתה ואח"כ, וגם ר"ת חזר בו להתיר, כיון שהם של עץ ואינם בולעים כ"כ ע"י הזפת, ודוקא עור בולע ע"י זפיתה.

[11] הקשו תוס' לפירש"י, דמה סלקא דעתך דרב פפי להתיר, הרי טעמו של היין ניכר במלח.

[12] פירשו תוס', דכיון שהאור שורף ליין (וה"ה לדם שזורקין עכו"ם שם כדי ללבן את המלח) לכך מותר.

[13] ואף שנראה מהסוגיא שרב אשי בא לחלוק על רב פפי ואמר מי דמי גבי זפת היין הולך לאיבוד אבל לא לגבי המלח, מ"מ כתבו תוס' שרב אשי רק בא לדחות את הראיה ואמר שאין ראי' מרב זביד, [וזה דוקא לשיטתם שמסתבר כסברת רב פפי וכדלעיל].

[14] אולם אם תשמישם בחמין, כמו גבי חמץ, הכל אסור.

[15] הנה לא נתבאר אם מרימר חולק גם באופן זה או רק בסתם ירוקים שאין בהם קרטופני, [והגם שאמרה הגמ' לקמן שאם יש בהם קרטופני לא תיבעי לך דודאי בלעי, מ"מ אין זה ראיה, דהא גם אמרה הגמ' לשיטתו שירוקא ודאי בלעי, ובזה לפחות ודאי שדרש מרימר שמותר.