-------------------------------------------------

[1] אולם בזמן הזה כתבו תוס' כמה טעמים להתיר אפי' ביום אידם עצמו, [דקודם יום אידם יש להתיר כיון שאין עכו"ם שבחו"ל אדוקים בע"ז]. והטעמים, חדא: דעכו"ם שבנינו קים לן בגוייהו שלא פלחי לעכו"ם. ועוד: שנושא ונותן עם עכו"ם שמכירו שהוא רק כמחניף לו. ולר"ת שסובר שאין איסור רק תקרובת, א"כ עתה שאין עושים תקרובת אלא במעות - והרבה מעות יש להם לזה - אין איסור.

[2] וזהו שאמר ר' יהושע בן קרחה דדוקא מלוה על פה נפרעים. ותוס' שאמרו אפי' מלוה בשטר פעמים אובדת, הינו כשאין ידינו תקיפה, ועי' בתוס' רבינו אלחנן.

[3] ביפה עינים כתב שתפסו תוס' ההו"א של הירושלמי (שכן נפרעים) לפי הענין והזמן. ובחשק שלמה כתב דמה שאמר הירושלמי שאין אובדת מיירי במלוה שאין לה ריבית, אבל אם יש ריבית פעמים שאפי' במשכון אובדת.

[4] רש"י ותוס' גורסים בסוגיין מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן, [ולא גורסים מאי בעי בשעיר ומאי בעי בתימן - כיון ששעיר ותימן שניהם הוא מאדום], ולגרסתם הכוונה מאי בעי בארץ אדום ומאי בעי בארץ ישמעאל.

[5] עי' בתוס' רבינו אלחנן שמבאר את שיטתו באורך, שהזכיר כאן בפסוק ד' רוחות השמים, וסיני ושעיר ופארן הם ג' רוחות, ורוח דרומית הוא תימן.