[1] אבל אינו נידון ככותי לענין לפקח עליו את הגל בשבת, כיון שסובר שמואל שאין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב.

[2] וס"ל לרב שרק אז צריך להחיותו, אבל באין רוב ישראל אין צריך להחיותו, דהלכו בפיקוח נפש אחר הרוב.

[3] פי', שמצוה להאכילו שלא ימות - כישראל, אולם לא סומכים על הרוב הזה לענין יוחסין, ואם היתה נקבה אסורה להתחתן עם כהן (אפי' אם תתגייר). והטעם דחכמים עשו מעלה ביוחסין, להצריך שיהיה שני רובי, ולא מספיק רוב אחד, וע' כתובות (דף טו.).

[4] ובזה דנים לו כישראל, ולא כגוי - שהדין בגוי שאם נגח שור של גוי לשור של ישראל צריך לשלם נזק שלם, אלא משלם חצי נזק ועל החצי השני אומר לישראל "תביא ראיה שאיני ישראל ואשלם לך השאר". אולם אם נגח שור ישראל לשור של זה הספק, פטור מלשלם, דיאמר לו הישראל "תביא ראיה שאתה ישראל ואשלם לך חצי נזק", אבל בלא שיביא ראיה יאמר לו "שמא אתה גוי ואני פטור" - והמוציא מחבירו עליו הראיה.

[5] ודחתה הגמ', דאין זה החידוש דהרי שמואל סובר שלא הולכים בספק נפשות אחר הרוב ואפי' ברוב כותים גם מפקחים עליו את הגל, ולכן העמידה בענין אחר.

[6] דחיישינן שאם לא תתיר לו לטלטל את המת - שהוא איסור דרבנן, יבוא לעשות איסור דאורייתא לכבות את הדליקה - משום שאדם בהול על מתו, אולם גבי אם לא נתיר לו לפקח את הגל אין חשש שיבוא לעשות איסור דאורייתא אחר, לכן גם ר' יהודה בן לקיש מודה.

[7] וכשיוודע לו שחטא צריך להביא קרבן או חטאת או אשם.

[8] דדורש את התורה לגנאי, ומלגלג על מה שכתבה תורה לומר שהם דברי הואי וללא צורך.