[1] וכיון שהמשנה דיברה על אדם גדול, לכן חשובים דברי ב"ש חומרא - שמחמירים עליו שאפי' ברביעית חייב כרת, דאילו לבית הלל אינו מתחייב עד שישתה מלא לוגמיו שלו - ובאדם גדול זה יותר מרביעית. אכן כלפי אדם קטן ב"ש הם לקולא שפוטרים אותו עד רביעית, ואילו לב"ה חייב כרת כבר בכמלא לוגמיו.

[2] הכי קים להו לרבנן שגבי שתיה כל אדם מייתבא דעתיה אם שותה כמלא לוגמיו שלו.

[3] הכי אמר רב יהודה בשם שמואל, "לא מלא לוגמיו ממש - אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו" (אמרינן מלא לוגמיו לאו דוקא אלא כמלא לוגמיו). פי', שהעומד מן הצד של השותה רואה אפי' כשמילא רק לוגמיו אחד - כאילו מילא את שניהם. והיינו שבאמת מלא לוגמיו אין הכוונה שימלא את שני הצדדים של פניו, אלא רק ימלא צד אחד, שבאופן זה יתכן להראות כאילו שני מלא לוגמיו מלאים.

[4] דהיינו שכל הרואה רואה בקלות ובריוח שמילא מלא לוגמיו - והיינו את הצד של פיו המלא.

[5] כלומר, שאפי' שנראה בדוחק שהוא מלא לוגמיו כבר זה השיעור.