[1] כה"ג בזמן בית ראשון שנטמא באמצע עבודת יוה"כ ואינו יכול להמשיך עבודתו, מושחים אחר תחתיו. וכשנטהר הראשון חוזר הראשון לעבודתו - והשני נקרא משוח שעבר.

[2] לפנינו הגירסא "פר כהן משיח ופר הבא על כל המצות" - אכן פירש"י שצריך למחוק את התיבות "פר כהן משיח" כיון שפר כהן משיח הוא פר הבא על כל המצות ואינם שני דברים. וקרבן זה בא מתי שכה"ג טעה בהוראה לעבור על אחת מכל המצות, ונהג בעצמו ע"פ הוראתו - אז הוא מביא פר. ואילו שאר אדם בכהאי גוונא מביא שעירה לחטאת.

[3] כל יום צריך כה"ג להביא מנחה מעשרון סולת (עשירית האיפה), מחציתה בבוקר ומחציתה בערב.

[4] כל אדם שמת לו מת צריך לקרוע בגדיו, אכן כה"ג אסור לעשות כן, אולם פורם (-קורע) הוא את בגדו בשפתו התחתונה - למטה. משא"כ כהן הדיוט שכן קורע מלמעלה במקום בית הצואר - כשאר כל אדם.

[5] לר' יהודה הוא מחזיר את הרוצח, ולחכמים לא.

[6] כשמת לאדם מת משבעה קרובים הוא אונן עליו - [לרוב] עד זמן הקבורה, ובשעת אנינות אסור לכהן להקריב קרבן, אולם כה"ג מקריב כשהוא אונן. אכן אסור לו לאכול באנינותו מהקדשים.

[7] כשחולקים את הקדשים הוא חולק ראשון ליקח איזה חלק שירצה.

[8] כשמקריבים קרבן, יכול לומר שהוא זה שמקריב את הקרבן, וקודם הוא לכולם.

[9] ונחלקו האמוראים האם זה רק דין דרבנן ומשום איבה, - וכן ס"ל לרב דימי בשם ר' יוחנן ולר' אבהו (וללשון אחרת גם לר' חייא בר אבא). אכן ר' אמי ורב אסי חולקים, וס"ל שמה"ת אינו משמש בשמונה בגדים. ורבין ס"ל שר' יוחנן אמר שמשוח מלחמה "נשאל" כשהוא לבוש ח' בגדים, אולם לא משמש בשאר עבודות בבית המקדש בח' בגדים. (ובד' בגדים ג"כ אינו משמש, דמעלין בקודש ואין מורידין).

[10] מי שנכנס טמא למקדש, או עבד עבודה כשהוא טמא, או שאכל קדשים כשהוא טמא - חייב בקרבן עולה ויורד (כפי עשירותו או דלותו), ואילו כה"ג שעבר בשגגה ונכנס טמא למקדש וכו', פטור מקרבן זה.

[11] פי', כיון שאמר ש"לא אוכל" - ולא נשבע דוקא על הדברים האסורים שעליהם הוא כבר מושבע ועומד מהר סיני, לכן חלה השבועה. וכשאכל את הדברים האסורים, עבר גם על איסור שבועה.

[12] פי', נחלקו רבנן ור"ע אם אדם נשבע שלא יאכל - ואכל פחות מכזית האם חייב, דרבנן ס"ל שפטור דבעינן שיעור, ולר"ע אפי' בכל שהוא הוא עובר על שבועתו. והנה כאן שנשבע גם על דבר איסור, כדי שתחול על זה שבועתו בעינן שתחול השבועה גם על חצי שיעור - שבזה אינו אסור מחמת מה שהוא מושבע ועומד בהר סיני (לר"ל), ולכן לרבנן מיירי באמר בפירוש שנשבע על חצי שיעור, ולר"ע אפי' בסתם חל איסור שבועה גם על חצי שיעור, וכשאכל נבלות וטרפות בחצי שיעור עבר על שבועתו באופן שאינו מושבע מהר סיני.

[13] ס"ל לר' שמעון שבכל איסורים שבתורה חייב אפי' באכל מהם כל שהוא - מלקות, ולא אמרו שיעור כזית אלא לענין קרבן [וכן לענין כרת]. ועכ"פ כיון שיש איסור תורה גם בחצי שיעור ואפי' לוקה עליו, לכן לא חלה עליו השבועה, דמושבע ועומד הוא מהר סיני.