יומא דף סה. א
מפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, מה הדין?
אם נמצאת הראשונה - ושתיהן עומדות לפניו | אם נמצאת הראשונה - אחר שנתכפר בשניה |
|
לרבי | מתכפר באחת מהן - והשניה תמות [1] | תמות |
לחכמים | אם התכפר בראשונה (אבודה): השניה רועה אם התכפר בשניה (אינה אבודה): הראשונה מתה |
תמות |
דברים דלהלן שנשארו משנה לשנה מה דינם?
מעות תרומת הלשכה [2] | פר ושעיר של יוה"כ ושעירי ע"ז [3] | |
לחכמים | אין עולים לשנה הבאה | ----- |
לר' יהודה | עולים לשנה הבאה | כולם ימותו [4] |
לר' אלעזר בר' שמעון | ----- | כולם ירעו [5] |
[1] בין אם נתכפר בראשונה - האבודה, ובין נתכפר בשניה, תמיד השניה מתה, דס"ל לרבי דמפריש לצורך תשלומי אבוד כאבוד דמי, והדין הוא שחטאת שאבדה ונתכפרו בעליה באחרת - השניה מתה, וכיון שתשלומי אבוד כאבוד, לכן יש לתשלומין דין מיתה כאבוד.
[2] וכגון שנגנבו או אבדו קודם שנתרמה התרומה - שהדין הוא שנשבעין הגזברין לבני העיר וחוזרין בני העיר ותורמים שוב. ועתה כשנמצא האבוד והוחזרה הגנבה, השקלים הללו אליבא דרבנן אינם עולים להם לשנה הבאה, אלא הם קדושים עם השקלים של שנה זו, ואילו ר' יהודה ס"ל שעולים לבני העיר להיות תרומה לשנה הבאה.
[3] וכגון שאבדו והפריש אחרים תחתיהן - שקרבים האחרים, ושוב נמצאו הראשונים.
[4] ר' יהודה לשיטתו, דס"ל שגם בחטאת ציבור שאבדה ונתכפר באחרת אמרינן שלמיתה אזלה, ולא אמרינן שתקרב לשנה הבאה, והגמ' לקמן מאריכה לבאר את טעם החילוק בין זה לשקלים.
[5] דס"ל שאין חטאת ציבור מתה.