[1] והשני כתובים הם: תרומת הדשן ובגדי כהונה, ואליבא דר' דוסא הם: תרומת הדשן ועגלה ערופה. ואפי' למ"ד בעלמא דב' כתובים הבאים כאחד מלמדים, כאן אין מלמדים, משום שיש כאן בתרומת הדשן ועגלה ערופה מיעוטים - לומר שדוקא בהם הדין כן ולא בדבר אחר, בתרומת הדשן כתוב "ושמוֹ" - (ו' אחרונה מיותרת), ללמד שבו יש דין גניזה ולא בשאר דברים דהם מותרים בהנאה, וכן בעגלה ערופה כתוב "הערופה" - (ה' ראשונה יתירה), ללמד דדוקא בה יש דין גניזה ולא בדבר אחר.

[2] וכיון שכשרים לכהן הדיוט הרי שאין בהם מעילה, דהרי לא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהיו פושטים אותן מיד.

[3] היינו בהיכל ובעזרות, כגון: הגרלת השעירים, והוידוים ושפיכת שיירי הדם, וכן מתנות הפרוכת ומזבח הזהב, דכל זה נחשב עבודות חוץ.

[4] פי', הלימוד לעיכוב הסדר ביוה"כ נלמד מדכתיב (ויקרא טז:לד) "וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה", מדכתב "חוקה" ש"מ עיכובא. אכן בפסוק זה עצמו כתוב גם תיבת "זֹּאת" וגם תיבת "אַחַת" למעט שלא על כל עבודה נאמר "חוקה".

[5] שאם עשאן שלא כסדר יצא, וכן לקמן.

[6] שאם הקדים עבודה המאוחרת לשפיכת שירים, שפיכת שירים לא מעכבת אותה מלחול. ור' יהודה חולק, וסובר שאם היו מעכבות עבודות שבבגדי לבן בחוץ גם שפיכת שירים היתה מעכבת, אלא שאני סובר שהם אינם מעכבות כלל בסדר. אכן אם לא עשה כלל את שפיכת שירים לר' יהודה מעכב לחד מ"ד.

[7] וס"ל שמשמעות דורשים איכא בין ר"ע לר' יהודה, ר"ל שנחלקו איך לדרוש לקרא (ויקרא טז:כ) "וְכִלָּה מִכַּפֵּר", דר' עקיבא דורשו מסופו לתחילתו דאם כיפר כלה, ואם לא כיפר לא כלה והיינו שבכיפר תליא מילתא וזה ההזאות אבל לא שירים שאינם מכפרים, ור' יהודה דריש לקרא כסדרו, אם כלה כיפר, [ובזה מרויח ר"י שלא נטעה לחשוב שסגי במתנה אחת - אלא דוקא אם כלה], אמנם מש"כ כלה הוא על מש"כ בפרשה דוקא שהם הזאות, אבל שירים שלא כתובים בפרשה - עליהם לא נדרש אם כיפר כילה.

[8] ר"ע ס"ל שאם כיפר היינו הזאה - כלה, ולא צריך יותר. ור"י דריש אם כלה לעשות כל מה שנאמר בענין - והיינו גם מה שלומדים ממקום אחר, רק אז כיפר.