[1] ומבואר בגמ' הטעם משום שבדמאי הקלו, ובתוס' (בד"ה אמר) כתבו, דאפי' לא הקלו בדמאי כיון דאינו אלא מדרבנן שאני. אכן בתירוץ השני כתבו, דכיון שיש לחוש לספק טבל דאורייתא לא היו מקילים אם לא שבדמאי הקלו.

[2] וסובר אבא שאול שהואיל וביניקה הוא איסור "מפרק כלאחר יד" דהא אינו חולב את הבהמה בידים אלא ע"י ינקה שאין זה כדרכו אלא בשינוי - והוי רק איסור דרבנן, ולכך בשבת שהיא חמורה שיש בה איסור סקילה אסור, אבל ביו"ט שהוא קל שיש בו רק איסור לאו לא גזרו חכמים והתירו במקום צער.

[3] לגבי תינוק לא צריך אומדנא שיהיה שם פיקוח נפש, דסתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב אם לא יאכל ממנו ימות בצמא, ולכן אם אין חלב היתר מותר לו לינוק מגויה או מבהמה טמאה.

[4] כלומר שלא ידוע לנו שיש מלחמה בעולם.

[5] כן הוא לת"ק, אבל ר' יהודה מצריך שתבוא בוכה ובגדיה קרועין שאז מראה שהיא אבילה עליו.

[6] עד שתאמר מת וקברתיו, אבל במת על מיתתו חיישינן שאומרת בדדמי, שבטוחה שימות בלא אוכל.