[1] כגון מצרי ואדומי קודם ג' דורות, דמזה שכתוב בהו "דור שלישי יבא להם בקהל ה' ", מכלל עשה אתה שומע לאו, שקודם ג' דורות לא יבואו, אולם כיון שנלמד מכח עשה - דינו כעשה. אמנם בעולה לכה"ג שאסורה באיסור עשה לא הוי הולד ממזר, כמבואר בקידושין (דף סח.).

[2] יש שני סוגי חייבי לאוין, יש שאסורים משום "שאר בשר" - דהיינו משום קורבה, כגון אנוסת אביו אליבא דר' יהודה שאסורה באיסור לאו (אבל רבנן ס"ל שמותרת), וכן הנושא את חלוצתו שהיא בלאו ד"לא יבנה". וחייבי לאוין שאינם של שאר, הם כגון מחזיר גרושתו משנישאת ונתינה. ובזה נחלקו, לתנא דמשנתנו אליבא דר"ע לא הוי ממזר, ואילו לר' סימאי ולר' ישבב הוי ממזר. וזה לשיטת רש"י ולשיטת תוס' (בד"ה הכל), מחזיר גרושתו כן הוי לאו דשאר והולד ממזר אליבא דר"ע לכל השיטות בדעתו.

[3] כלומר, האם בנדה שהיא איסור כרת, מודה שמעון התימני דלא הוי הולד ממזר. וכן סוטה שאסורה לבעלה ושומרת יבם לאחר באיסור לאו האם מודה ר"ע שאין הולד ממזר.

[4] דכיון דתפסי בהו קידושין גם לר"ע, דהיינו אף שזינתה ונעשית סוטה. והקשו התוס' (בד"ה סוטה) דהרי גם בנדה לא פוקעים בה קידושיה הראשונים, ולמה צריכה הגמ' להביא פסוק שתופסים בה קידושין. ויעו"ש מה שגרסו ופירשו.

[5] רש"י מפרש שמספקא ליה האם הלכה כרב שאין קידושין תופסים ביבמה לשוק ואה"נ דהולד ממזר אליבא דר"ע, או הלכה כשמואל שקידושין תופסין ואין הולד ממזר. ותוס' (בד"ה אי) פירשו בענין אחר.