יבמות דף מג. א

מסרק של פשתן או צמר [1] שניטל חלק משיניו, האם המסרק עדיין טמא?

נשארו שתי שינים במקום אחד נשארו שלש שינים במקום אחד
בגוויתא [2] טמא - דעדיין ראוי
בברייתא טהור - דאין ראוי לסרוק אם החיצונית אחת מהן: טהור
אין אין החיצונית א' מהן: טמא

שן של מסרק שניטלה האם מקבלת טומאה?

ייחד אותה למלאכה אחרת לא ייחד אותה למלאכה אחרת
לר' שמעון מקבלת טומאה עם הקת / באלימתא: מקבלת
ללא הקת / קטנה: אינה מקבלת
לרבנן מקבלת טומאה אינה מקבלת

כיצד מונים את הג' חדשי הבחנה, ואת הכ"ד חדשים למינקת?

ג' חדשי הבחנה כ"ד חדשים למינקת
לר' חייא בר אבין סגי ברובו של א' ורובו של ג' ואמצעי שלם -----
לאמימר, רב ושמואל מארסין ביום תשעים [3] כ"ד שלמים חוץ מיום שנולד
בו וחוץ מיום שנתארסה בו
להלכתא ג' חדשים חוץ מיום המיתה ויום האירוסין

יבמות דף מג: א

האם למסקנא מותר לגרושה או אלמנה מן הנישאין להתארס?

לגרושה לאלמנה
לר' יוסי מותר - דלית ליה איסור להארס משום הבחנה אסור - מפני האיבול [4]
לר' יהודה מותר
-------------------------------------------------

[1] מריהטת לשון המשנה משמע שיש חילוק בין פשתן לצמר, אכן אחר האוקימתא בגמ' מבואר שאי חילוק ודינם שוה, וכדלהלן.

[2] נאמרו ברש"י ב' פירושים לבאר ב' מונחים אלו, לפירוש ראשון ברש"י "בגוויתא" - פירושו באמצעיות שהם כנגד בית היד, ולפיכך שם אפי' בב' יכול לסרוק היטב ולכן המסרק עדיין טמא, ומה דמצריך דוקא ג' מיירי "בברייתא" שהם כנגד הבית יד של מסרק, וכל שלא נשארו בו שלש שינים אינו ראוי למלאכה וטהור. ובפירוש השני והעיקרי פירש"י, דיש ב' שורות של שינים במסרק חיצוניות ופנימיות, והחיצונית בהם עיקר המלאכה תלויה בהן, והפנימיות הן רק ללקוט הצמר שלא יפול, ולכך "בגוויתא" - דהיינו בפנימיות מספיק ב' שינים כדי לקלוט את הצמר, ואילו בחיצוניות שבהם עיקר העבודה צריך שלש.

[3] ודוקא להארס, אולם להנשא היה מעשה שרבא הפסיד סעודת נישואין למי שרצה להנשא ביום תשעים.

[4] וביאר רב אשי דשאני אבל יחיד דחמור יותר ולכן אסור, אפי' שמותר להארס (בלא סעודה) אפי' אחר ר"ח אב, דשאני התם שהוא אבילות ישנה וקילא. אכן ר"ת (בתוד"ה שאני) אסר להארס בשבוע שחל בו, ובמגילת סתרים התיר אפי' בט' באב שלא יקדמנו אחר ברחמים.

-------------------------------------------------