[1] הראשון לכו"ע ראוי להיות אפי' כה"ג, דממ"נ הוא כשר בין אם הוא בן הראשון ובין אם הוא בן השני. אכן הספק הוא בשני, דאם הראשון בן הראשון, הרי שאין כאן יבמה אלא איסור אשת אח במקום בנים, והולד השני ממזר, ואם הראשון הוא בן של השני, הרי שאמו היתה יבמה וגם הולד השני כשר.

[2] פירש"י, שהחלוקה חצי חצי היא רק אחר שיורידו את המנה שהם מודים לו, וכגון שהיו שני בני יבם והם טוענים שהוא אחיהם, הרי שהם כבר מודים לו בשליש מהנכסים שהם שלו, וכל הויכוח הוא על שני שליש, ובזה הוא יקבל חצי (דהיינו עוד שליש) ובחצי השני דהיינו השליש הנשאר יחלקו שני בני היבם.

[3] ס"ל ד"קם דינא" ולא יכול הספק לומר ממ"נ "אם איני אחיכם תביאו לי את כל מה שחלק היבם אתי בנכסי המת, ואם אני אחיכם תנו לי מנה אתכם", אלא הדין הראשון קם, ועכשיו דנים דין חדש, ובדין החדש יכולים לדחותו ולומר לו תביא ראיה שאתה אחינו ושקול.

[4] ס"ל ד"הדר דינא" ומקבלים את טענת הספק הנ"ל.

[5] והעמידה הגמ' את מחלוקת אדמון ורבנן בכה"ג שהשדות האלו נמכרו, היות דאם מיירי בלא נמכרו בזה אין מחלוקת, והדין הוא שאם יש בעלים אחד לכל השדות יקח לו דרך קצרה, ואם יש ארבעה בעלים בשדות כל אחד מדחה אותו אצל חברו.

[6] דאומר לו ממ"נ "דרכי נמצאת אצלך, ואפי' שמהמוכרים לך לא הייתי יכול להוציא - אבל ממך אני יכול להוציא דרך קצרה כיון שממ"נ היא אצלך".

[7] לרש"י פירושו, דיאמר לו "אם תשתוק ותקח בדמים מוזלים - מוטב, ואם לא תשתוק ותרצה בחנם - אחזיר את השטרות למוכרים ותפסיד לגמרי דלא תוכל לקבל מהם כלום". ותוס' (בד"ה דאמר) פירשו, דלא נוטל כלום - דיכול לומר לו "או שתיקח הדרך ממני במאה מנה או שלא תקבל כלום".