[1] ובאופן זה יש לפרש כיצד חל איסור על איסור בזר ששימש בשבת, ובעל מום ששימש בטומאה, וה"פ: דעל כל זר יש איסור עבודה במקדש, וכשבאה שבת מגו שנאסר בכל מלאכה שהיה מותר בה עד עכשיו נאסר בכולל גם בעבודה המקדש. וכן גבי בעל מום ששימש בטומאה, דלשמש בהיותו בעל מום אסור, וכשגם נטמא, מגו שנאסר גם באכילת קדשים שהיה מותר בהם עד עכשיו נאסר באיסור כולל גם בעבודת המקדש. אכן לגבי זר שאכל מליקה בזה לא מצאנו איסור כולל, דמתחילה יש עליו את שני האיסורים של איסור זרות ואיסור מליקה.

[2] ובאופן זה יש לפרש את כל השלשה מקרים, וה"פ: דזר ששימש בשבת - מיירי שהביא שתי שערות בשבת שנמצא שאיסור זרות ואיסור שבת חלו עליו בבת אחת, וכן בעל מום שנטמא, ג"כ מיירי בכה"ג שהיה בעל מום טמא והביא שתי שערות שחלו עליו איסור בעל מום וטומאה ביחד, או באופן שנחתך מסכין טמא שנעשה בעל מום וטמא בבת אחת. וכן בכל מליקה כך הוא שחל איסור זרות ונבלה בבת אחת, דהרי קודם שנמלקה לא שייך איסור זרות - דהרי היה עליה איסור מעילה, ורק אחר המליקה הותרה לכהנים ונאסרה לזרים ואז חל עליה איסור נבלה לזרים. התוס' (בד"ה אלא) בתירוץ הראשון כתבו ששתי האיסורים חלים אחר הזריקה.

[3] פי', שאף שס"ל לר"ש דלא אמרינן איסור חל על איסור מ"מ הוא מודה שבכה"ג שבאו האיסורים בבת אחת כן אמרינן.

[4] וכמבואר באורך בטבלא הקודמת שמודה ר"ש שאיסור חל על איסור בכה"ג בכל הג' דברים.

[5] ובאמת אתנייה רבי לפטורא כמו שנשבע בר קפרא, דהרי ר"ש פליג על ר' יוסי באיסור כולל וס"ל שאין איסור חל על איסור, אלא שרבי לא לימד את בר קפרא את הדין הזה רק בשני דברים, דהיינו בזר ששימש בשבת, ובעל מום ששימש בטומאה, דבהם שייך איסור כולל, אולם בדבר השלישי דהיינו זר שאכל מליקה בזה לא לימד רבי לבר קפרא לפטור כיון שלא שייך בכה"ג איסור כולל כמבואר לעיל, ורק שייך איסור בת אחת - ובזה מודה ר"ש שאסור. אלא שבר קפרא טעה דאחר שלימדו רבי את השני הדברים הנ"ל ראה את הדין של זר שאכל מליקה שהוא דומה להם ועירב אותו עם שני הדינים, אלא משעיין בה ולא מצא אפשרות להעמיד את זר שאכל מליקה באיסור כולל אלא באיסור בת אחת, חשב שכמו שבמליקה מיירי באיסור בבת אחת כך בשני הדינים דזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה מיירי בבת אחת, וכמו ששני הדינים האלו הם לפטור כך בזר שאכל מליקה הדין שפטור. וזה טעות כי ר"ש מודה לחייב באיסור בבת אחת.