[1] כלומר, אינה עולה לייבום כלל מה"ת, ולכך אין הביאה פוטרת לא אותה ולא את צרתה מן החליצה.

[2] מה"ת עשה דוחה לא תעשה והיא עולה לייבום (דהיינו העשה של יבום דוחה את הלא תעשה של אלמנה לכה"ג), וכיון שבא עליה הועיל הייבום לפטור אותה ואת צרתה מן החליצה, והיא צריכה ממנו רק גט. אכן רבנן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה (שכבר קיים מצות יבום ואין בה עשה דוחה לא תעשה) ואסרו לה להתייבם.

[3] פי', דכיון שאפשר בחליצה לא חשיב הכא עשה דוחה לא תעשה דהא אמר ר"ל כל מקום שאפשר לקיים את העשה ואת הלא תעשה באופן שלא ידחה אחד את השני - לא אמרינן עשה דוחה לא תעשה. אלא שמקשה הגמ', דהרי לעיל מבואר גבי חייבי לאוין דאם בעלו קנו, ולא אמרינן דכיון שאפשר בחליצה לא הוי עשה דוחה לא תעשה, ומתוך כך השאירה הגמ' דעה זו בתיובתא. וטעם הדבר, דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא, ולכן מצד דין עשה דוחה לא תעשה יש לדחות.

[4] כגון אשת אחי אבי האב מן האם, או אשת אחי אבי האם וכו', בכל אלו לא גזרו. וע' שיטת ריב"ם בתוס' (ד"ה מאי). ולענין פסק הלכה ע' בתוס' (ד"ה אמימר).