[1] ואף שאין אז שאלה, מ"מ שואל ע"י מתורגמן בדרשתו. אלא שהקשה אביי על זה, וכי המתורגמן שואל דבר שאין הציבור צריך לו, דהרי בזמן פסח כבר אין צריכים לגשמים.

[2] פירש"י, דהכוונה עד שתעבור תפלת שחרית של י"ד ניסן שהוא ערב הפסח והיינו עד חצות שהוא זמן תפלה, אבל במנחה שהוא כבר זמן הקרבת הפסח כבר לא שואלים את הגשמים. אכן זמן ההזכרה הוא מאוחר יותר עד שחרית של מחרת, וכתחילתו כן סופו, כמו שבתחילה מזכיר אף שאינו שואל, כך בסוף אף שאינו שואל מזכיר. ושאל אביי מה טעם להזכיר כשלא יהיה ריצוי לשאלה.

[3] ומטעם דאי אפשר לחלק אליבא דר' יוחנן בין שאלה להזכרה, דהוא ס"ל "במקום ששואל הוא מזכיר" - בין לענין הפסקה ובין לענין התחלה.