תענית דף ד. א

כיצד נדרש הפסוק (ירמיה יט:ה) "אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי"?

לפירש"י לתנחומא
אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי למישע, לשרוף את בנו
באש לעולה
ליפתח, דאף שציויתי לו מצות
זה לא צויתי לו
וְלֹא דִבַּרְתִּי ליפתח, דכיון שמזכירו לגנאי ש"מ שלא דבר עמו על זה למישע, דנכרי הוא- וחולין לי
לדבר עמו אפי' דיבור בעלמא
וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי זה יצחק בן אברהם שצויתי להעלותו ולא עלתה על לבי לשוחטו

תענית דף ד: א

עד מתי מזכירים ושואלים את הגשמים?

מזכירים ושואלים
לר' מאיר עד שיצא ניסן


לר'
יהודה

לרב חסדא עד שחרית של יו"ט א' דפסח עד שיעבור הפסח - כל חוה"מ
לעולא תנא דמתניתין עד שחרית של יו"ט א' דפסח עד יו"ט א' דפסח
תנא דברייתא עד שיעבור הפסח עד שיעבור הפסח - כל חוה"מ
לרב יוסף עד שחרית של יו"ט א' דפסח עד שחרית של יו"ט א' דפסח [1]
לרבה עד שחרית של יו"ט א' דפסח עד שיעבור שחיטת הפסח [2]

מאימתי מזכירים ושואלים את הגשמים לר' יוחנן ור' אלעזר?

מזכירים שואלים
לתי' הראשון בגמ' לר' יוחנן: במוסף דשמנ"ע - כר' יהודה
לר' אלעזר: בז' בחשון - כרבן גמליאל
לתי' השני בגמ' - שנדחה [3] במוסף דשמנ"ע - כר' יהודה בז' בחשון - כרבן גמליאל
לתי' השלישי בגמ' לבני ארץ ישראל (בזמן החורבן): במוסף דשמנ"ע - כר' יהודה
לבני בבל (וה"ה לבני א"י בזמן המקדש): בז' בחשון - כר"ג
-------------------------------------------------

[1] ואף שאין אז שאלה, מ"מ שואל ע"י מתורגמן בדרשתו. אלא שהקשה אביי על זה, וכי המתורגמן שואל דבר שאין הציבור צריך לו, דהרי בזמן פסח כבר אין צריכים לגשמים.

[2] פירש"י, דהכוונה עד שתעבור תפלת שחרית של י"ד ניסן שהוא ערב הפסח והיינו עד חצות שהוא זמן תפלה, אבל במנחה שהוא כבר זמן הקרבת הפסח כבר לא שואלים את הגשמים. אכן זמן ההזכרה הוא מאוחר יותר עד שחרית של מחרת, וכתחילתו כן סופו, כמו שבתחילה מזכיר אף שאינו שואל, כך בסוף אף שאינו שואל מזכיר. ושאל אביי מה טעם להזכיר כשלא יהיה ריצוי לשאלה.

[3] ומטעם דאי אפשר לחלק אליבא דר' יוחנן בין שאלה להזכרה, דהוא ס"ל "במקום ששואל הוא מזכיר" - בין לענין הפסקה ובין לענין התחלה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף