[1] כיון שכשהוא יוצא מן החצר הוא מתרחק מצד המערה - ואין חשש שמא יאהיל בזרועותיו על פתח המערה ויטמא, אבל אם פתחה מלמעלה שיורדים אליה בקפיצה ועולים ממנה בטיפוס, במקום קטן יש חשש שמא יאהיל כשיטפס על חלל המערה ומודים ב"ה שטמא מדרבנן.

[2] פי', תלמד לימוד אפי' שאינו למעשה המצות, אלא לימוד לשם לימוד ותקבל עליו שכר לימוד.

[3] ולא משום קרא ד"הירא ורך הלבב" דהרי הוא סובר שפסוק זה קאי על מי שמתירא מעבירות שבידו, אלא משום הפסוק "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו" שכיון שכל כך הוא מפחד מהמלחמה עד כדי תופעות כאלו, יש לחוש שלא ימיס לבב אחרים.

[4] אפי' סח בין תפלה של יד לשל ראש ולא תיקן העבירה ע"י שחזר לברך, הוי עבירה שחוזרים עליה מערכי המלחמה.

[5] דהיינו במלחמת רשות נאמרו דיני המשנה לפטור את כל הפטורים, ונקרא גם רשות לענין שלא אמרינן בה העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת.

[6] פי', בדין מי הם הפטורים ומי הם החייבים אין מחלוקת בין רבנן לר' יהודה, שלכו"ע לחייב את החתן והבונה בית וכו' הוא רק במלחמה כמו מלחמת יהושע. ובמלחמה שלהוסיף שטח על א"י כמלחמת בית דוד או להמעיט גוים - הם פטורים, אלא שנחלקו כאן במלחמה הבאה להמעיט גוים האם זה נקרא מלחמת מצוה או מלחמת רשות, ונפ"מ לענין העוסק במצוה פטור מן המצוה, דר' יהודה ס"ל דאף שחתן ובונה בית פטורים ממנה, מ"מ נקראת מלחמת מצוה והעוסק בה פטור ממצוה אחרת, ואילו רבנן ס"ל שאינה נקראת מלחמת מצוה והעוסק בה חייב במצוה אחרת.

[7] גם כאן אין מחלוקת בדין בין רבנן לר' יהודה, אלא בשם, דכיון שר' יהודה קורא למדרגה שתחת מלחמת יהושע בשם מלחמת מצוה, לכן על כרחך הוא קורא למלחמת יהושע בשם מלחמת חובה, ואילו רבנן שגם מלחמת להמעיט גוים נקראת מלחמת רשות, לכן הם יכולים לקרוא למלחמת יהושע מלחמת מצוה בלבד.

[8] כן מבואר בגמ' שלבסוף מודה ר' יהודה לר' שמעון בדרשתו זו.

[9] וכיון שאין ב"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד ונעשה חמשה.

[10] דהיינו סנהדרין גדולה ולמעוטי סנהדרין קטנה שלא מהני לזה.

[11] וכיון שאין ב"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד ונעשה שלשה.