[1] ולאו דוקא בנה, אלא ה"ה אם קנה או ירש או שניתן לו מתנה. אולם אם גזל בית, אפי' שאח"כ שילם את דמיו - דהיינו שעשה תשובה, מ"מ כיון שהגיע לידו מתחילה בעבירה אינו חוזר עליו. ר' אליעזר בן יעקב אומר שאם בונה בית לבנים בשרון אינו חוזר, כיון שאין בית זה מתקיים שהרי צריך לבנותו פעמיים בשמיטה.

[2] ולאו דוקא בית למגורים אלא ה"ה בית התבן, בית הבקר, בית העצים ובית האוצרות. אולם ראב"י חולק וסובר שרק בית ממש דהיינו לגור בו אינו חוזר אבל השאר חוזרים. ולכו"ע בית שער אכסדרה ומפרסת שאינם ראוים לדירה לא חוזרים עליהם.

[3] ולאו דוקא נוטע אלא ה"ה המבריך והמרכיב באופן המותר (דעל איסור אינו חוזר). ובהמשך הגמ' אמר ר' יוחנן שר' אליעזר בן יעקב חולק בזה וסובר שדוקא נטע אבל לא הבריך והרכיב. ועכ"פ גם בזה אחד הלוקח ואחד היורש ואחד ואחד שניתן לו במתנה.

[4] ולדעת רבנן ה"ה חמשה אילני מאכל, וראב"י חולק וסובר כרם כמשמעו, דהיינו דוקא נטע כרם בדין הזה.

[5] דהיינו שלא הספיק לחלל את הפירות שגדלו בו בשנה הרביעית על מעות (ולהעלות המעות לירושלים כמעשר שני) ולאכול מהם, דהוא עדיין נמצא תוך שנות הערלה.

[6] שהוא נמצא בשנה הרביעית שאוכל מהפירות כרמו שחילל.

[7] דאף שתופס לו בהם קידושין מ"מ אינו חוזר עליהם, כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין וממזר, כל אלו הם חייבי לאוים ולא חוזר ואסור בהן, ואינו חוזר עליהם מערכי המלחמה.

[8] פי', אחר שמדבר הראשון משמיע השני בקול רם לרבים.

[9] והטעם, דלא דמי לאילן זקן שכבר עברו עליו שנות ערלה שאין אפשרות להביא אותו לידי חיוב ערלה - ולכן בטלה הילדה בזקנה ופטור. אולם אם סיבך את הילדה בילדה אחרת הנטועה לסייג וקורות, שהיא פטורה מערלה ורבעי משום שאינה נטועה לפירות, מ"מ אם ימלך עליה לפירות מתחייב מיד בערלה. [וכמבואר בשו"ע (יו"ד סימן רצ"ד סעיף כ"ג), וז"ל: ומונין לו (לנמלך) משעת נטיעה (ולא משעה שנמלך, ומסתיים בסוף הג' שנים משעה שנטע). אבל אם לא חשב עליו עד סוף שנה שלישית, אין בו דין רבעי, שאין דין רבעי בלא ערלה]. וכיון שיכול העיקר בעצמו לבוא לידי חיוב, אין בו כח לבטל את הילדה ולכן היא חייבת.

[10] ומימרא זו אמרה רשב"ג בשם ר' יהודה בן גמדא איש כפר עכו, ולרב נחמן בר יצחק הוא גם סברת התנא דמתניתין, שאמר שאחד המרכיב חוזר מערכי המלחמה.

[11] דכל הרואה אותה חושב שהוא כרם ערלה, ואם יראה שמסתפקים ממנו יבוא להתיר איסור ערלה.

[12] ס"ל לראב"י דאיסור כלאי זרעים מהתורה לא נאמר אלא בקנבוס בלוף אבל בשאר הזרעים האיסור הוא רק מדרבנן, ולכן יש לומר שלא גזרו אלא בכרם רגיל אבל בכרם כזה לא.

[13] דכיון שהוא כרם שלם וחשוב גזרו גם בו חכמים אפי' שהוא משונה וקטן.