סוטה דף ל. א

האוכל חולין שנעשו על טהרת תרומה, שנטמאו כדלהלן, מה דינם?

אוכל אוכל ראשון אוכל אוכל שני אוכל אוכל שלישי
לר' אליעזר נעשה ראשון [1] נעשה שני נעשה שלישי
לר' יהושע נעשה שני נעשה שני לענין קודש - נעשה שני
לענין מגע תרומה - טהור [2]

מי שנטמאה עיסתה במזיד, כיצד תפריש עיסתה?

מה תעשה מה הטעם
לר' אליעזר תלוש עיסה אחרת בטהרה וכו' [3] כדי שתפריש בטהרה
לחכמים תפריש אחד מכ"ד ותשרפנה כדי שלא יהיה חוטא נשכר [4]

סוטה דף ל: א

במה נחלקו ר' אליעזר וחכמים הנ"ל?

לר' אליעזר שתלוש וכו' לחכמים שאסורה לעשות כן
להו"א [5] אין שני עושה שלישי בחולין שני עושה שלישי בחולין [6]
לדחיה לאו כחלה דמו כחלה דמו [7]
לאיבעית אימא מותר לגרום טומאה לחולין בא"י אסור לגרום טומאה לחולין בא"י [8]

כיצד אמרו בני ישראל שירה כשעלו מן הים? [תוד"ה רבי נחמיה].

כיצד אמרו? מה הביאור? מנין?
לר'
עקיבא
כגדול המקרא
את ההלל בציבור
דעל כל פסוק שאמר
משה ענו "אשירה לה' "
"לאמר" - שחזרו כולם
על מה שאמר בראשונה
לר'
אליעזר
כקטן המקרא
את ההלל בציבור
דכל מה שאמר משה
חזרו אחריו
"לאמר" - שחזרו על כל
מה שאמר משה
לר'
נחמיה
כסופר הפורס
על שמע בביהכנ"ס
משה התחיל בשירה, וכל
ישראל אמרו עמו בנבואה
"ויאמרו" - לשון רבים כולם יחד
"לאמר" - דמשה פתח ראשון
לר"נ בתוספתא כסופר הפורס
על שמע בביהכנ"ס
משה אמר את תחילת הפסוק וישראל את הסוף "ויאמרו" - את סיום הפסוק
"לאמר" - דמשה פתח ראשון
-------------------------------------------------

[1] ס"ל דבכל גוונא נעשה האוכל כמאכל, והטעם הוא דזימנין אכיל אוכלין טמאים, ותוך כדי אכילתו יצטרך למשקים כדי להעביר את אכילתו וישתה משקים של תרומה - ויטמאו בפיו, ולכן גזרו עליו בראשון ושני, כדי שיהא זכור לא לגעת במשקים של תרומה. ואף שגם באוכל ראשון מספיק היה לגזור עליו שני - דהא גם אדם שני לא נוגע בתרומה, מ"מ ס"ל לר' אליעזר לגמרי להשוות את האוכל למאכל.

[2] פי', דאם נגע בתרומה לא פסלה.

[3] פי', אחר שתלוש עיסה אחרת בטהרה תיטול ממנה כדי שיעור חלה בשביל להפריש אותה על העיסה שנטמאה, אלא שצריך שיהיה מן המוקף - דהיינו שתהיה החלה מחוברת לעיסה, וכאן אם תחבר הרי תטמא החלה מן העיסה הטמאה (דמיירי שהיתה טמאה בראשון לטומאה), ואמר ר' אליעזר שיתן פחות מכביצה בצד ליד העיסה הטמאה (ולפי הברייתא בשם ר' אליעזר יכול לתת אפי' כביצה) ואז יצמיד לה את החלה הטורה ויהיה מן המוקף.

[4] כלומר אע"פ שתמיד חלת האור זה אחת מארבעים ושמונה, מ"מ כיון שטמאתה במזיד, לכן גזרו שתתן אחד מכ"ד שלא יהיה חוטא נשכר.

[5] והעמידה הגמ' שתי הנחות בהו"א: א) דמיירי שהעיסה הטמאה היתה ראשון לטומאה. ב) שלכו"ע אמרינן חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמי, דהיינו שיש להם דין חולין ולא דין של חלה שדינה כתרומה.

[6] פי', ועי"ז נטמאת החלה קודם קריאת השם, דלפי הברייתא מיירי שיש כביצה אוכלין באמצע לחבר בין העיסה הטמאה לבין החלה הטהורה, ונמצא שהכביצה שבאמצע היא שני (שנטמאת מהעיסה הראשונה) ועושה את החלה שלישי, דאף שחולין הטבולין לחלה אינם כחלה ואין להם חומרא של תרומה, מ"מ ס"ל שגם בחולין אמרינן שני עושה שלישי. ור' אליעזר פליג וס"ל שאין שני עושה חולין בחולין. ולפי ר' אליעזר וחכמים דמתניתין דמיירי שהאמצעית היא פחות מכביצה, א"כ סברת רבנן להחמיר דמשום שבעלמא שני עושה שלישי גם בחולין, א"כ גזרו על פחות מכביצה שמא יביא כביצה ויטמא את החלה קודם, ור' אליעזר סובר דלא אמרינן שני עושה שלישי ולכן אפי' אם יביא כביצה לא יטמא, ורק הטעם שאמר להביא פחות מכביצה, כדי למעט בטומאה, דהיינו שיהיה האמצעי בצק קטן כדי שנטמא כמה שפחות.

[7] ולכן אסרו חכמים לעשות את העצה של ר' אליעזר, דמה שאתה מיחד לעשות אותו חלה מקבל טומאה שלישי כדין חלה ותרומה, וא"כ אין להוכיח מכאן שרבנן סוברים שיש שלישי בחולין.

[8] וכיון שכן אי אפשר לתת את הבצק באמצע בין החלה הטהורה לעיסה הטמאה, כי אתה גורם טומאה לחולין בא"י. ולכך אפי' אם נאמר שס"ל לחכמים דאין שני עושה שלישי בחולין, וגם יסברו שחולין הטבולין לאו כחלה דמי, מ"מ אסור לטמא את הבצק הנ"ל לתיתו אמצעי.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף