[1] וכתבו התוס' (בד"ה דומה) לא מיירי במי שמדברים עליה בקלא דלא פסיק שזינתה, דהרי הדין הוא שאפי' מי שנשא אשה ויש עליה כזה קול אליבא דרבי יוציא הואיל ומכוער הדבר, וכאן אפי' ר' יוחנן מודה שרק לא ישא - אבל אם נשא לא יוציא, ולכן על כרחך מיירי רק שמדברים בה אבל לא בקלא דלא פסיק.

[2] כלומר, דגם אם זינתה לא נפסלה מחמת זה, משא"כ בת דומה אולי היא ממזרת - דכיון שאמה מזנה שמא באה מביאה פסולה.

[3] כיון שרוב בעילות אחר הבעל, וגם אם מזנה לפעמים, מ"מ יש לנו להניחה בחזקת כשרות. משא"כ דומה אין לו לישא אותה דשמא תזנה תחתיו - ותגרום לו לבוא עליה באיסור, דנאסרת על הבעל ועל הבועל.

[4] דהיינו מי שמקנא לה הוא שמשקה אותה, וכיון שב"ד לא יכולים להשקותה כי צריכים בעל, והבעל לא קינא לה לכן אינה שותה על קינוי זה ורק הוא מועיל להפסידה כתובה.

[5] כלומר, לא ניתן שטח זה ללוים, אלא בא ללמד בעלמא שתחום העיר הוא אלפים שבת ונפ"מ לענין "תחום שבת" שעד שם מותר לצאת.