[1] ע"י אותו כהן לכו"ע לא משקים משום שאין עושים מצות חבילות חבילות, דנראה כמי שהן עליו למשאוי וממהר לפרוק משאו, ולכן עושה את המצות ביחד.

[2] מבואר בגמ' שגם ר"ש דורש מהפסוק "אותה" - ולא אותה וחברתה, אלא שמפרש את טעמו של הפסוק כמו שדרכו בכל מקום. ויש נפ"מ כדלהלן.

[3] דחזינן דאין לבה גס מחמת חברתה להמנע להודות, דהרי אנו רואים שהיא רותתת ומפחדת מאימת המים, ויש לנו לומר שאם לא היתה צדקת ודאי היתה מודה - ואין משפיע עליה מה שחברתה אינה מודה. ולכן בכה"ג משקים לה עם חברתה.

[4] גבי סוטה הגם שיש לחוש להרהור מ"מ כיון שכתוב (יחזקאל כג:מח) "וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה", לכן יש לגלות גופה כדי לייסר את הנשים. אבל לגבי סקילה לא צריך עוד ייסור יותר מזה ממה שמת. ולעניש אותה תרתי, גם לסוקלה וגם לביישה, זה לא עושים דהא כתיב (ויקרא יט:יח) "ואהבת לרעך כמוך" - שיש לנו לברור לו כשנידון מיתה יפה.

[5] מבואר בגמ' דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא, דגבי סוטה חשש ר' יהודה להרהור דשמא תצא מב"ד זכאית (דהיינו שלא תמות ע"י המים המרים), ויבואו פרחי כהונה שראו אותה להתגרות בה. [וכתבו התוס' (בד"ה ויתגרו), דלר' יהודה לא נותנים סדין בינה לבין העם, כיון שעיקר הייסור אצל נשים כשמתבזה בפני אנשים ולא כשמתבזה בפני נשים. אכן רבנן חולקים וסוברים שנותן סדין]. משא"כ לגבי סקילה, אפי' תסקל כשאינה מכוסה כדבעי, כיון שהיא מתה לא יבואו להתגרות בה. ולחוש שמא יתגרו באחרות, אין חשש, שאין היצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות. וביארו התוס' (בד"ה גמירי) דמה דאיתא בחגיגה (דף יא:) שיצה"ר דעריות בין בפניו בין בשלא בפניו - גדול הוא, היינו דוקא באותה ערוה שראה בזה מתגרה בו אפי' כשלא בפניו, משא"כ כאן דמה שראה מתה לא מתגרה בו באחריני.