[1] מבואר בגמ' שאין מחלוקתם בכל התורה כולה - שלר' ישמעאל הוא רשות ולר"ע הוא חובה, דא"כ נמצא שאליבא דר' ישמעאל אין לך מצות עשה חובה בתורה, כי כל דברי התורה יפרש אותם רשות. וזה לא יתכן, ולכן על כרחך שמחלוקתם היא כיצד דרשינן לפסוקים אלו דלהלן.

[2] פי', אין הפסוק ד"וקנא את אשתו" בא לומר שיש חיוב לקנות, אלא הוא נצרך שלא תאמר שאסור לקנות, דהו"א כיון דכתיב "לא תשנא את אחיך בלבבך" ויכול גם בכגון זו - דהיינו באשתו שרואה בה שהיא עוברת על דת יהודית ונסתרת עם שכניה לא יקנא לה, להכי קמ"ל "וקנא את אשתו" לומר שרשאי לקנות, אבל לא למדנו שיש חיוב לקנא.

[3] פי', דכתיב (במדבר ה:יד) "וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה", והרי לנו שנזכר בתורה פעמים ענין קינוי, הראשון בא ללמד שמותר לקנות ואין כאן איסור ד"לא תשנא" וגו', והפעם השניה מלמדת שיש חובה לקנות. ור' ישמעאל עונה דאיידי דבעי למיכתב והיא נטמאה והיא לא נטמאה, כתיב נמי "וקנא את אשתו" עוד הפעם, ד"כל פרשה שנאמרה ונישנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה".

[4] דהא כתיב בכהנים (ויקרא כא:א) "לנפש לא יטמא בעמיו" ולמדנו מזה שאסור כהן להטמא למתים, ולכן צריך לקרא ד"לה יטמא" ללמד ששאני שבעה קרובים שיש לו מצוה להטמא להם.

[5] פי', כתיב (דברים כ:טז) "מערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה", והו"א שגם אחד מכל האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שיהיה אסור לקנותו, לכך צריך ד"לעולם בהם תעבודו" ללמד שאתה רשאי לקנותו. אכן למסקנא מוכח מהברייתא שלומדים זאת מפסוק אחר ומדכתיב "וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו". ולכן מפרשת הגמ' שר' ישמעאל צריך את הפסוק ד"לעולם בהם תעבודו" למעט את אחיו שאסור וכו' כמבואר בגמ'.

[6] פי', ודרשינן מן הונלדים בארצכם - ע"י אבות שהם משאר האומות, ולא מן הגרים בארצכם מבנים שהולידו ע"י כנעניים מאמהות של שאר האומות. והיינו שאזלינן תמיד באומות בתר האב.