SHEVUOS 28 - Dedicated in memory of Max (Meir Menachem ben Shlomo ha'Levi) Turkel, by his children Eddie and Lawrence Turkel of New York. Max was a warm and loving husband and father and is missed dearly by his family and friends. His Yahrzeit is 5 Teves.

1)

TOSFOS DH AMAR RAVA

תוספות ד"ה אמר רבא

(SUMMARY: Tosfos explains how various Rishonim understand Rava's statement, especially focusing on which loaf is the "first loaf.")

מה שפירש בקונטרס אין שבועה חלה אלא בשעת מעשה הראשון הלכך ההיא שעתא שעת שבועה היא ואם באותה שעה זוכר את שבועתו קרינא ביה האדם בשבועה וחלה עליה שבועה להתחייב קרבן על השוגג בין שאכל התנאי ראשון בין שאכל האיסור ראשון ובלבד שתהא שגגה באכילת האיסור

(a)

Explanation#1: Rashi explains that the oath only takes effect when the first action (i.e. in this case eating) happens. Therefore, that instant is called the time when the oath is made. If at that time he remembers his oath, the Pasuk "the man with his oath" applies. His oath is deemed valid in order to make him liable to bring a Korban on his accidental transgression of the oath. This is whether he ate the conditional loaf first or he ate the forbidden loaf first. Of course, he must accidentally eat the forbidden loaf in order to bring a Korban.

זה הפי' מגומגם דבאכילת איסור ראשון לא משכחת חיוב קרבן דאי אכלו בשוגג לא קרינא ביה האדם בשבועה ולא חלה עליו שבועה ואי אכלו במזיד הא בעינן שגגה באכילת האיסור לפירוש הקונטרס

(b)

Question: This explanation is unclear. We do not find that if one eats the forbidden loaf first that he will have to bring a Korban. If he ate it accidentally, it is not deemed "a man regarding his oath" and therefore the oath does not apply. If he ate it on purpose, Rashi requires that one eat the forbidden loaf accidentally in order to bring a Korban!

ואי אפשר ליישבו אלא בדוחק דמשכחת לה כגון שבשעה שאוכל איסור ראשון לא שכח שבועתו והוי האדם בשבועה אבל בשוגג הוא שאינו יודע שזה הככר שנשבע עליו ואע"פ שמותר לאוכלו חשוב שגגה הואיל וברצונו לא היה אוכלו לפי שמתאוה לאכול של תנאי או בשום ענין שצריך לאוכלו כגון שנשבע לאוכלו או שמסתכן עליו

(c)

Answer: One can only explain Rashi's explanation in a difficult manner. The case must be that when he ate the forbidden loaf he had not forgotten his oath. Therefore, the Pasuk of "the man with an oath" was upheld. However, the case is still accidental, as he did not realize that this was the loaf he had sworn not to eat. Even though he is allowed to eat it at this time (as he had not yet eaten the other loaf) it is considered accidental, being that he would not have wanted to eat it. This is because he either wants to eat the loaf upon which he made the condition or he must eat it, for example if he swore he would eat it or his health is in danger if he does not eat it.

וכל זה דוחק

(d)

Implied Question: However, all of this (while not illogical) is difficult.

ומה שפי' נמי בסמוך גבי אכל את ראשון כו' האי דנקט אכילת התנאי ברישא לאו משום דאי עביד איפכא לא חיילא דודאי חיילא ומתחייב למפרע

(e)

Explanation#1(cont.): Additionally, Rashi explains later that "if he ate the first one etc." refers to the conditional loaf, but not because if he eats the prohibited loaf first the oath is invalid. Certainly it is valid, and he can be held liable retroactively.

אינו ר"ל איפכא מבבא דקאי בה דהיינו שאכל איסור תחלה בשוגג ממש ששכח שבועתו דא"כ לא חיילא כלל דלא הוי האדם בשבועה ולא בעי נמי למימר שאכל איסור במזיד לגמרי תחלה דאין כאן שגגה בשעת אכילת איסור

1.

Explanation#1(cont.): Rashi did not mean that the case should be the opposite of the case that Rava is discussing. The opposite case would be where he accidentally ate the prohibited loaf first because he forgot his oath. If so, his oath is clearly invalid, as this is not called "the man with an oath." Rashi also did not want to say that the case is where he ate the prohibited loaf first on purpose, as there is no accident when he ate the prohibited loaf (and it is therefore difficult to say that he should have to bring a Korban).

ואין נ"ל כלל שהיה הקונטרס ר"ל דמתחייב למפרע מלקות דאין סברא שיתחייב מלקות כיון שאח"כ אכל התנאי בשוגג

2.

Explanation#1(cont.): It does not seem right to me at all that Rashi wanted to say that he should be liable to receive lashes retroactively. There is no logical reason that he should be liable to receive lashes, being that afterwards he ate the conditional loaf accidentally.

ועוד דלפירוש ר"ת אדרבה חייב קרבן באכל איסור תחלה במזיד ותנאי בשוגג אלא ר"ל כדפרישית שאכל איסור ראשון וזכור את השבועה אבל אינו יודע שזהו הככר שנשבע עליו

3.

Explanation#1(cont.): Additionally, according to Rabeinu Tam the opposite would be true! He would be liable to bring a Korban if he ate the forbidden loaf first on purpose and then accidentally ate the conditional loaf afterwards. Rather, Rashi must mean as we have explained, that he ate the forbidden loaf first and remembered his oath, but he did not realize that this was the loaf regarding which he had made an oath.

ושוב מצאתי בתוס' רבינו אלחנן שכתב שהסופרים טעו וכך ראוי להיות לאו משום דאי עביד איפכא חיילא דודאי לא חיילא שכמו שזאת אינה חלה ופטור אף אותה אינה חלה וכן כתוב בפירושים אחרים מרש"י

(f)

Text: I later found in Tosfos Rabeinu Elchanan that he wrote that the scribes had made a mistake. Rashi should read as follows. This is not because if he did the opposite, it would take effect. It certainly would not take effect. Just as this does not take effect and he is exempt, so too this oath would not take effect. This explanation is also written in other commentaries in the name of Rashi.

ועל מה שפי' בקונט' בין שאכל איסור ראשון כתוב שלא היה יכול להבין

(g)

Question#1: Regarding Rashi's comment, "whether he ate the prohibited loaf first etc." Rabeinu Elchanan wrote that he did not understand this.

ועוד דוחק לפי' הקונטרס דגבי שגגת עצמה וזדון חברתה בסמוך צריך לפרש דחייב לא קאי אלא אשניה ומשמע דקאי אתרוייהו

(h)

Question#2: There is another difficulty in Rashi. Regarding a case later (28b) where he forgot about this loaf and remembered regarding the other loaf, we must explain that "he is liable" refers to the second loaf. However, the Gemara implies that he is liable for both.

ונראה לפרש דלא מיפטר משום אדם בשבועה אלא על התנאי לחודיה כשאוכלו בשוגג בין בתחלה בין בסוף אבל על האיסור לא חיישינן דבשעת אכילת התנאי הוא דחיילא השבועה עליה הלכך בעינן שלא יהא אנוס בה ואותה של תנאי קרי ראשונה כדפי' בקונט'

(i)

Explanation#2: It appears that the explanation is that one is only exempt due to "the man with his oath" regarding eating the conditional loaf accidentally, whether he eats it first or last. However, regarding the prohibited loaf we are not concerned about this law, as at the time that the conditional loaf is eaten the oath takes effect. Therefore, we require that he should not be an "Oness" -- "victim of forced circumstances" when he eats that loaf. The conditional loaf is called the first loaf, as explained by Rashi.

והא דקאמר ראשונה בשוגג ושניה במזיד פטור

(j)

Implied Question: Rava says that if he ate the first one accidentally and the second one on purpose he is exempt. (Why should it make a difference if he ate it first or last if it does not really matter when he ate it?)

לאו דוקא נקט הכי דה"ה שניה במזיד תחלה כדפרישית דלא חיילא שבועה עליה כלל כיון שאכל של תנאי בשוגג

(k)

Answer: He did not mean that it had to be this way. If he ate the second one on purpose first (instead of second), the law would be the same. The oath would not be valid, being that he ate the conditional loaf accidentally.

והא דקאמר נמי ראשונה במזיד ושניה בשוגג חייב

(l)

Implied Question: Rava states that if the first was on purpose and the second was accidental he is liable. (Same implied question as (j) above.)

לאו דוקא ראשונה במזיד תחלה דה"ה שניה בשוגג תחלה ואח"כ ראשונה במזיד ובלבד שלא יהא זכור בשעה שאכל הראשונה במזיד שכבר אכל השניה שאם היה זכור א"כ לאו שב מידיעתו הוא שהרי במזיד הביא עצמו לידי איסור

(m)

Answer#1: He did not specifically mean that the first one was eaten on purpose. Similarly, if the second one eaten accidentally was instead eaten first, and afterwards the first one was eaten second, he would be liable. This is as long as he does not remember when he eats the first one on purpose that he already ate the second one (first). If he remembered, he is not called "returned from his mindset," (required to bring a Korban) as he would have purposely brought himself to sin.

אי נמי אפי' זכור חשיב שב מידיעתו הוא דחמיר ליה לאיניש טפי אכילת האיסור מן התנאי כדאמר בריש פ"ב דנדרים (ד' טו.) כי לא זהיר בתנאי אבל באיסוריה מיזהר וכפי השיטה זו יש לפרש הסוגיא

(n)

Answer#2: Alternatively, even if he remembers he is considered to have "returned from his mindset." This is because people consider it more stringent to eat the forbidden loaf than to eat the conditional loaf. This is as stated in Nedarim (15a) that when people are not careful, they are not careful regarding the conditional loaf. However, they are careful regarding the forbidden loaf. According to this opinion we can explain our Gemara.

וכן משמע מתוך פירוש ר"ח דחיילות השבועה תלוי באכילת התנאי אלא דקרי לאיסור ראשונה וגרס איפכא ראשונה בשוגג ושניה במזיד חייב ראשונה במזיד ושניה בשוגג פטור וקרי לאיסור ראשונה לפי שמזכירה תחלה לא אוכל זו אם אוכל זו

(o)

Explanation#3: It is also implied from the explanation of the Rach that the oath taking effect is dependent on the eating of the conditional loaf. However, he calls the prohibited loaf the first loaf. He has the opposite text. If the first one is accidental and the second is on purpose, he is liable. If the first one is on purpose and the second is accidental, he is exempt. He calls the prohibited loaf the first loaf, as this is the first loaf mentioned when he says, "I will not eat this loaf if I eat this loaf."

והא דנקט שתיהן בשוגג לא איצטריך אלא משום דבעי למיתני שתיהן במזיד

1.

Explanation#3(cont.): When it says, "If both of them are accidental" it is only necessary because it has to say the case, "If both of them are on purpose."

והא דנקט לבסוף אכליה לתנאיה והדר אכליה לאיסוריה ותחלה נקט בלשון ראשונה ושניה לא דק בלישניה

2.

Explanation#3(cont.): When the Gemara says, "He ended up eating the conditional loaf and then eating the prohibited loaf" and it originally said the first and second one (while according to the Rach the first is the prohibited loaf and not the conditional loaf), it was not being didactic.

ור"ת מפרש כפי' הקונט' דבאכילת מעשה הראשון תלוי חיילות השבועה ובין של תנאי ובין של איסור אם אוכלה תחלה בשוגג לא קרינא ביה האדם בשבועה

(p)

Explanation#4: Rabeinu Tam gives an explanation similar to that of Rashi that the oath depends on the first eating. Whether he eats the conditional loaf or forbidden loaf first, if his first eating is accidental the Pasuk "the man with an oath" does not apply.

אלא שמפרש ר"ת דאותה שאוכל תחלה קרי ראשון בין של תנאי בין של איסור ושל בסוף קרי שניה

1.

Explanation#4(cont.): However, Rabeinu Tam explains that the loaf he eats first is called the first, whether it is conditional or forbidden. The second one is called the second loaf.

והשתא אתי שפיר הא דצריך לפרש אכליה לאיסור והדר אכליה לתנאי וכשאכל תחלה במזיד האיסור ואח"כ התנאי בשוגג חייב דלא בעינן שגגה באכילת האיסור אלא שישגוג בשעה שעובר על השבועה

2.

Explanation#4(cont.): It is now understandable why the Gemara has to explain, "if he ate the forbidden loaf first and then ate the conditional loaf" and why if he ate the forbidden one first on purpose and then he ate the conditional loaf accidentally he is liable. This is because we do not require that the forbidden loaf be eaten accidentally, but rather that he should be considered accidental when he is transgressing the oath.

וצריך לדחוק לפירושו הא דקאמר זו בזדון עצמה ושגגת חברתה כו' פטור דהיינו טעמא דפטור על הראשונה אף על גב דהיינו ראשונה במזיד ושניה בשוגג

(q)

Implied Question: One must give a difficult answer according to Rabeinu Tam to the following question. When the Gemara says that if he knew about one loaf and was accidental regarding the second loaf he is exempt, there must be a reason why he is exempt from the first loaf. This is despite the fact that this is essentially the same as the case where he ate the first one on purpose and the second accidentally (and where Rava says he is liable).

כגון שאכלה בזדון עצמה לגמרי שהיה דעתו לאכול באותה שעה גם התנאי דלאו שב מידיעתו הוא

(r)

Answer#1: The case is where he ate the loaf on purpose, and intended at that time to also eat the conditional loaf. This means he is not considered "returned from his mindset" (and therefore cannot bring a Korban).

אי נמי כשאוכל השניה בזדון עצמה ובשגגת חברתה אע"פ שאוכל בהיתר דעלה דידה לא חיילא השבועה מיירי כגון שאינו יודע שיהא פטור עליה לפי שלא היה אדם בשבועה ולשון זדון עצמה משמע מתכוון לאוכלו באיסור אף על פי שאוכל התנאי הלכך לאו שב מידיעתו הוא ודוחק

(s)

Answer#2: Alternatively, the case is where he eats the second one on purpose and the other loaf accidentally. Even though he eats this one in a permitted state, as there is no oath on this loaf, the case is where he does not know he is exempt because the Pasuk "a man with an oath" does not apply. The term "he eats it on purpose" implies that he wants to eat it on purpose, even though he will eat the conditional loaf. This is why he is not considered "returned from his mindset." However, this is difficult.

28b----------------------------------------28b

2)

TOSFOS DH K'SHEM

תוספות ד"ה כשם

(SUMMARY: Tosfos explains our Gemara in light of the Gemara in Nedarim.)

תימה דתלי כתיבא בדלא כתיבא שבועה כתיבא מדדרשינן לעיל (ד' כו.) האדם בשבועה פרט לאנוס

(a)

Question: This is difficult, as the Beraisa is making something that is written (Shevuah) depend on a source that is not written (Nedarim)! This is as we derive earlier (26a) that a Shevuah (that one forgets) is alluded to in the Pasuk, "the man with a Shevuah" implying that he is not liable if he is an O'ness (i.e. forgets).

ויש לומר משום דההיא דנדרי שגגות משנה היא בפ' ארבעה נדרים (ד' כה:) אבל גבי שבועה לא תנן בשום דוכתא

(b)

Answer: The Beraisa does so because the law of Nidrei Shegagos is stated in a Mishnah in Nedarim (25b), while the derivation regarding Shevuos Shegagos is not stated in any Mishnah.

וא"ת בנדרים (שם) דקאמר שבועות שגגות היכי דמי כדרב כהנא ורב אסי אמאי לא מפרש דומיא דתנן גבי נדר כגון דאמר שבועה שלא אוכל פירות הללו אם אכלתי ונזכר שאכל או אם אוכל ושכח ואכל

(c)

Question#1: In Nedarim (25b) the Gemara asks, what is the case of Shevuos Shegagos? The Gemara answers it is that of Rav Kahana and Rav Asi (where each swore that Rav said something else, see 26a). Why doesn't the Gemara explain that it is like the case regarding a Neder? The case would be, for example, where a person says, "Shevuah that I will not eat these fruits if I ate" and then he remembers that he ate. Alternatively, the case would be where he concludes, "if I will eat" and he forgets and eats.

ועוד דבההיא דרב כהנא ורב אסי לא שייך לשון מותרין דכבר יצא לו שבועת שקר

(d)

Question#2: Additionally, in the case of Rav Kahana and Rav Asi it is not possible to say, "they are permitted" as they already stated their false oath. ("They are permitted" implies they can be said in the future.)

ועוד תימה דלקמן בפרק שבועת העדות (ד' לא:) דדחיק לאשכוחי דקאמר לימא תנינא לדרב כהנא ורב אסי אמאי לא דייק מההיא דנדרים דשרי נדרי שגגות דאינהו גופייהו לא ילפי אלא משבועה

(e)

Question#3: There is another difficulty. Later (31b), the Gemara asks that we should say that the Mishnah refers to the case of Rav Kahana and Rav Asi. Why doesn't it deduce this from Nedarim (25b), which says that Nidrei Shegagos are permitted? Nidrei Shegagos themselves are only learned from Shevuos Shegagos (as explained above)!

ונראה דבנדרים ודאי המ"ל שבועות שגגות דומיא דתנא גבי נדרים אלא ניחא לאשמועינן מעשה ורבותא דאפי' עובר על שבועתו בשעה שמוציא שבועה מפיו פטור

(f)

Answer: It appears that in Nedarim (ibid.) the Gemara could certainly have explained Shevuos Shegagos like it did Nidrei Shegagos. Rather, it preferred teaching us an incident that happened, along with the novel law that even if he transgressed the oath at the same instant that he said it (as it was not true), he is exempt.

והשתא לא מצי למידק מההיא מתני' דנדרים תנינא לדרב כהנא ורב אסי דדלמא מתני' דוקא כשאינו עובר על שבועתו לאלתר דומיא דתנא גבי נדר

1.

Answer(cont.): Our Gemara therefore cannot deduce from the Mishnah in Nedarim that it already stated the case of Rav Kahana and Rav Asi. Perhaps the Mishnah was specifically discussing a case where he does not immediately transgress his oath, similar to the case stated by Neder (and only gave the example of Rav Kahana and Rav Asi to teach the incident and the novel law).

ואם תאמר ונדרים היכי ילפינן משבועה מה לשבועה שכן אין חלה על דבר מצוה כדבר הרשות

(g)

Question: How do we derive Nedarim from Shevuah? A Shevuah cannot be effective on a Mitzvah as it can on a regular matter (as opposed to a Neder which is effective regarding both)!

ולאו פירכא היא כדפרישית לעיל (ד' כה. ד"ה מה) דבענין שאין שבועה חלה על דבר מצוה כיוצא בו בנדר אפילו בדבר הרשות אינו חל

(h)

Answer: This is not a question, as I have explained earlier (see 25a, DH MAH), that in the manner that a Shevuah does not work regarding a Mitzvah, a Neder will not even work for a regular matter.

3)

TOSFOS DH SHEVUAH

תוספות ד"ה שבועה

(SUMMARY: Tosfos discusses Rashi's argument with the text found in the Sefarim.)

זו היא גי' הקונט'

(a)

Text#1: This is Rashi's text.

ובספרים היה כתוב איפכא שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים

(b)

Text#2: The Sefarim stated the opposite. They stated, "That I will not eat figs" and he then said, "Shevuah that I will not eat figs and grapes."

ונראה דמחקה בקונט' משום דקשיא ליה דאי תאנים וענבים כל חד וחד לחודיה קאמר לא הוו ענבים חצי שיעור ואי בשניהם בבת אחת אין השבועה שניה חלה כלל מידי דהוה אתשע וי' דאי תאנים לא אכיל תאנים וענבים נמי לא אכיל והוי כבר מושבע ועומד

(c)

Question: Rashi erased this text because he had the following question. If he meant figs and grapes separately, the grapes would not be considered half an amount. If he meant he will not eat them together, the second oath would not take effect at all, being that it is like swearing he will not have nine figs, and then swearing he will not have ten. If he can't eat figs, he also cannot eat figs together with grapes. He therefore is already considered sworn not to do this (before taking the second oath, which is therefore invalid).

OTHER D.A.F. RESOURCES
ON THIS DAF