שבועות דף י"ט ע"א

מה הטעמים לפטור או לחיוב במתעסק? [תד"ה פרט].

נתכוין לאיסור אחד ועלה בידו איסור אחר נתכוין להיתר ועלה בידו איסור
לענין שבת - פטור בעינן מלאכת מחשבת [1] בה - פרט למתעסק [2]
לענין חלבים ועריות - חייב לא בעינן מלאכת מחשבת [3] שכן נהנה [4]

העלם טומאה ומקדש בידו והודיעו לו אחד מהם, אליבא דר"א ור"ע האם חייב?

הודיעוהו על מקדש הודיעוהו על טומאה
לרב נחמן [5] חייב חייב
לרב אשי פטור חייב
לרבינא פטור פטור

שני שבילים אחד טמא ואחד טהור, והלך בהם ונכנס למקדש באופנים דלהלן, האם חייב קרבן?

הלך בשניהם ונכנס הלכך באחד ונכנס ונטהר והלך בשני ונכנס
לתנא קמא חייב חייב
לת"ק דר' שמעון חייב פטור
לר"ש בן יהודה אליבא דר"ש פטור פטור

שבועות דף י"ט ע"ב

האם ספק ידיעה הוי כידיעה לענין קרבן חטאת?

לענין טומאה לשאר התורה
לר' יוחנן הוי ידיעה לא הוי ידיעה
לריש לקיש לא הוי ידיעה [6] הוי ידיעה [7]

האם ספק ידיעה הוי כידיעה לענן קרבן חטאת [8] בשאר דיני התורה?

אליבא דרבי אליבא דר' שמעון
לר' יוחנן לא הוי ידיעה [9] לא הוי ידיעה [10]
לריש לקיש הוי ידיעה [11] הוי ידיעה [12]

האם אמרינן גבי נדרים ושבועות מכלל לאו אתה שומע הן? [תד"ה לא].

בנדרים בשבועות
לרבנן אמרינן אמרינן
לר' מאיר לא אמרינן אמרינן

-------------------------------------------------

[1] הקשו תוס' דמצינו בשבת שני פטורים במתעסק, ובחלבים ועריות מצינו שני חיובים. ר"ל בשבת יש פטור דבעינן שם מלאכת מחשבת וכן בה פרט למתעסק, ואילו בחלבים ועריות יש לחייבו משום דלא בעינן מלאכת מחשבת, וכן יש לחייבו משום שנהנה. וקשה למה צריך לכל זה. ותירצו תוס' דיש תרי גווני מתעסק, והכי פירושו, בנתכוין לאיסור זה ועלה לו איסור אחר א"א לפטור משום מתעסק אלא רק משום מלאכת מחשבת, דלא נתקיימה מחשבתו דהא הוא התכוין למחובר אחר וכו', ועיין לקמן.

[2] באופן זה כן נתקיימה מחשבתו, אלא שהוא חשב שהוא היתר ונתברר לו שהוא איסור, ולכך הפטור הוא מקרא: בה - פרט למתעסק.

[3] כאן באמת לא בעינן לטעם דנהנה, אלא חייב משום שנתכוין לאכול חלב ואכל חלב, ואין כאן פטור כמו שבת דבעינן דוקא מלאכת מחשבת.

[4] כלומר כאן חייב ואין לפוטרו מבה - פרט למתעסק, דהא נהנה.

[5] ס"ל לרב נחמן, דהגם שאמרו ר' אליעזר ור' עקיבא שאם נעלם ממנו מקדש פטור, מ"מ כאן שנעלם ממנו גם טומאה הוא חייב לכו"ע, ולא משנה ממה שהודיעו לו אח"כ, דכיון דנעלם ממנו גם טומאה - חייב.

[6] ולכך הוצרך ר"ל להעמיד את דברי ת"ק כאן שאמר בשני שבילין שאם הלך בראשון ונכנס ונטהר וחזר והלך בשני שהוא חייב, הגם שכל מה שיש לו הוא רק ספק ידיעה, דאינו יודע אם נכנס בטומאה בראשונה או בשניה [דבשלא טבל בינתים ודאי שנכנס בשניה בטומאה, אבל כאן לא], רק כדברי ר' ישמעאל דלא בעי ידיעה בתחילה.

[7] לקמן יתבאר שלשיטת ר"ל זה מחלוקת תנאים.

[8] אמנם לענין אשם תלוי המחלוקת בהיפך דלרבי לכו"ע הוי ידיעה לחלק, ולר' שמעון לכו"ע לא הוי ידיעה לחלק דיש גזה"כ לרבות אשם אחד לשגגות הרבה.

[9] דלענין חטאת צריך דוקא ידיעת ודאי, ורק לענין אשם תלוי ס"ל לרבי שכמו שידיעות ודאי מהני לחלק לענין חטאת כך ידיעת ספק מועילה לחלק לענין אשם תלוי. וזה שהקשתה הגמ' דר' יוחנן אדר' יוחנן דכאן ס"ל דאפי' לרבי לא הוי ידיעה, ותירצה דשאני טומאה מכל התורה.

[10] דס"ל לר' יוחנן שגם לרבי לא הוי ידיעה לחטאת, א"כ ר' שמעון ג"כ סובר הכי דלא נחלקו אלא לענין אשם תלוי.

[11] וזה שהקשתה הגמ' למה נדחק ר"ל להעמיד לעיל את דברי ת"ק הסובר בהלך בשני שבילין וטהר באמצע שחייב כר' ישמעאל דלא בעי ידיעה כלל, נוקמיה לשיטת ר"ל כרבי דס"ל דידיעת ספק הוי ידיעה.

[12] עי' בתד"ה כאן, שכתבו דלר"ל שסובר אליבא דרבי דידיעת ספק הוי ידיעה לענין חטאת, א"כ ר"ש שלא נחלק עמו אלא לענין אשם תלוי בגלל שיש פסוק שמרבה אשם אחד לשגגות הרבה, א"כ לענין חטאת הוא מודה לרבי דהוי ידיעת ספק ידיעה לענין לחלק.

עוד חומר לימוד על הדף