-------------------------------------------------

[1] ולכן הגיה רב אשי את הברייתא שבועה שאי אוכל לך, ומשמע שבשבועה שאוכל לך אין חילוק בין הפצירו ללא הפצירו ותמיד הכוונה לשבועה שיאכל, ועי' בשו"ע יו"ד סי' רל"ז סעי' י"ב.

[2] והסתפק התנא כשחזר אח"כ ואמר על ככר אחר הרי זה כזה, האם מתפיס שבועה הוי כמוציא שבועה מפיו לענין קרבן ומלקות או לא.

[3] פי', דהאומר לשון מבטא הוא שבועה גם אם אמר מבטא ככר זה עלי, אולם גבי איסר אם אמר איסר ככר זה עלי הוא לשון נדר, ורק אם יאמר איסר שלא אוכל ככר זה הוי לשון שבועה.

[4] רש"י מפרש שלשון איסר הוי שבועה וחייב, וספק התנא הוי אם התפיסה הוי כשבועה.

[5] ר"ת מפרש שלשון איסר הוי התפסה ולאביי מתפיס בשבועה הוי שבועה, ולא הסתפק בזה התנא, אלא אמר שאם אמר בלשון התפסה, כלומר: שנשבע על ככר אחד ואח"כ אמר על ככר אחר הרי עלי שלא אוכל ככר זה כזה הוי התפסה וחייב, ואם אמר: איסר ככר זה עלי - פטור - דלא הוי שבועה.

[6] אולם מה שהמקדש עצמו צריך לטעום מן היין הוי מדרבנן, דמדאורייתא העיקר שיקדש על כוס יין, אפי' אם לא ישתהו בעצמו.