[1] ומקומה בפרשת הדגלים בפרשת מדבר סיני, ששם מדבר בענין זה. ועתידה פרשה זו להעקר מכאן לשם. והטעם שכתבו אותה כאן, כדי להפסיק בין שני פורענויות. [ויש לנו להפסיק בין הפורעניות כדי לא לתת פתחון פה ליצה"ר לקטרג ולומר, שישראל חוטאים פעם אחר פעם ברציפות, - חדש האביב]. ולעתיד כשלא נדאג מהפורענות - תעקר למקומה.

[2] מסתפקת הגמ' האם יש בגליונות עצמם קדושה, ולכך אין נפ"מ אם הם מחוברים או גזוזים. [אכן אין לפשוט, מזה דלא אמרינן גבי ס"ת שנמחק ואין בו פ"ה אותיות, שנציל אותו מחמת הגליונות. דהתם יתכן שמיירי בס"ת שנגזז מגליונותיו, ורק רוצה להציל אותו מחמת מקום הכתב, וכיון שהוא נמחק גרע טפי, ואם אין בו ללקט פ"ה אותיות אינו קדוש].

[3] דהם קדושים אגב הספר. וע' ברש"ש שציין לסוגיא במגילה, שהיכא שנחתכו מן הספר הוא גם בכלל האיבעיא.

[4] פירש"י, בכה"ג שלא הפשיט את העור מעל הבשר לגמרי - וכבר נטל את האימורין, ועכשיו רוצה לטלטל את הבשר מהחמה לצל כדי שלא יסריח. אמנם התוס' (בד"ה פליגי) חולקים, וס"ל דבכה"ג לכו"ע מותר לטלטל, ומיירי שהופשט לגמרי, ורוצה לטלטל הבשר עם העור כדי שלא יתלכלך.

[5] רש"י מפרש שמשרתי ע"ז כתבו להם תנ"ך בכתב אשורית ובלשון הקדש. אמנם תוס' (בד"ה ספרי) חולקים, וס"ל שבאופן זה לכו"ע ישרפו, ומחלוקתם מיירי בספרי תנ"ך שנמצאו ביד מין. וע"ע חזו"א או"ח (סימן ס' אות ד').

[6] רש"י מפרש, שכוונת הברייתא שכשם שאין מצילים מן הדליקה בשבת, כך אין מצילים אותם גם בחול.

[7] וה"פ: דלא תימא דוקא מן הדליקה אין מצילים כדי שלא יבוא לכבות בשבת, אלא אפי' היכא דליכא למיגזר מידי בשבת ג"כ אין מצילים.

[8] וכך באמת נהגו בנהרדעא - עירו של שמואל, לקרות בכתובים במנחה, היות שאינו זמן בית המדרש.

[9] ומשום דס"ל לשמואל כר' נחמיה שטעם האיסור כדי שיאמרו "בכתבי הקודש אין קורין - כ"ש בשטרי הדיוטות", ולכך אין קורין גם שלא בזמן בית המדרש. אמנם הגם שהכי ס"ל לשמואל, מ"מ למעשה הנהיג במקומו (נהרדעא) לנהוג כדברי חכמים במשנה הסוברים שהטעם מפני ביטול בית המדרש, ולכך זה שייך דוקא בזמן בית המדרש אבל שלא בזמן בית המדרש מותר.

[10] התוס' (בד"ה ושמואל) פירשו, ששמואל לא בא לחלוק על רב וגם הוא מודה שקורין, אלא רק בא לומר שדעת ר' נחמיה לחלוק על המשנה.