שבת דף קיב. א

איזה קשרים יש במנעל וסנדל שדינם כדלהלן בקישורם והיתרם?

במנעל בסנדל
חייב מדאורייתא בקשר הסנדלרים שתוחבים הרצועה בתוך המנעל וקושרים אותה שם בקשר סנדלֵי הסוחרים הערביים שהסנדלרים קושרים שם קשר קבוע
פטור אבל אסור בקשרים שעושים החכמים במנעליהם שאפשר לחלוץ ולנעול בלי להתיר הקשר בקשר חומרתא שקושרים האנשים בעצמם שלא קשרו אותו הסנדלרים
מותר לכתחילה במנעלי אנשי מחוזא, שמהדקים המנעל היטב ופותחים אותו בכל יום בסנדל של ב' אנשים - גדול קטן, שתמיד פותחים וקושרים אותו

נפסק בסנדל הרצועות הפנימיות או החיצוניות שלו [1] במקומות דלהלן, מה יעשה?

הרצועה החיצונה הרצועה הפנימית
בכרמלית כורך עליו גמי לח והולך בו [2]
בחצר אסור לטלטלו [3] מותר לטלטלו

נפסק בסנדל הרצועה החיצוניות שלו, מה הדין לטומאה שבת וחליצה (למסקנא)?

טומאה שבת חליצה
לרבנן טמא [4] מותר בטלטול חליצתה כשרה
לר' יהודה טהור אסור בטלטול חליצה פסולה [5]

שבת דף קיב: א

סנדל שנפסקה אחת מאוזניו מה הדין באופנים דלהלן? [תוד"ה סנדל].

כשלא תיקן את הנפסקת כשתיקן את הנפסקת
כשעוד לא נפסקה השניה טמאה מדרס [6]
כשנפסקה גם השניה לרש"י בתחילה: טמאה מגע מדרס [7]
לרש"י במסקנא: טהורה מכלום
טמאה מגע מדרס
-------------------------------------------------

[1] פי', בסנדל יש בו שתי תרסיות - דהיינו לולאות הקבועות בו משני צדדיו, ובהן קבועה רצועה. ובסנדל ימין כשנפסקת הרצועה בצד הימני - נקרא שנפסקה הרצועה החיצונה, ושם יש אומרים שלא מתקנים אותו כיון שניכר התיקון. אולם בצד שמאל של סנדל ימני שהוא לצד פנים הגוף, שם כן מתקנים את הרצועה כיון ששם אין התיקון ניכר. ובסנדל שמאל הוא להיפך, דהצד השמאלי הוא החיצוני ואותו יש אומרים שאין מתקנים, ואילו הצד הימני הפנימי כן מתקנים.

[2] כך היה מעשה בר' ירמיה שהלך בתריה דר' אבהו ונפסק סנדלו בכרמלית, ואמר לו ר' אבהו שיקח גמי לח שראוי למאכל בהמה (שאינו מוקצה) ויכרוך על הסנדל עם רגלו וילך בו. ואפי' אם נפסקה לו הרצועה החיצונה מותר לעשות כן, דהגם שהסנדל הוא לכאורה מוקצה - כשנתקלקל באופן כזה שלא מתקנים אותו, מ"מ התיר ר' אבהו כדי שלא יפסיד את סנדלו דאינו נשמר שם. (וע' מאירי כיצד התירו איסור מוקצה במקום הפסד ממון). והטעם שנחשב הסנדל מוקצה, אף שודאי ראוי למלאכות אחרות. ביאר הראב"ד (מובא ברוב הראשונים), משום שהרגילות להחליף לו כל הרצועה ולתקנו, ואינו מיעד אותו לשימושים אחרים, ולכן אינו דומה לשאר שברי כלים.

[3] כן פסק רב יוסף לאביי, והגם שהקשה לו אביי שהרי יכול להופכו מימין לשמאל ותהיה החיצונה פנימית - ואז ראוי לתקן את הרצועה בעצמה, בכל אופן אסר לו רב יוסף, משום דס"ל שר' יוחנן פוסק כמו ר' יהודה (בסמוך) שאינו מחשיב לזה מנעל.

[4] ס"ל לרבנן שכל שלא נפסקה לגמרי מימין ומשמאל עדיין נחשב סנדל כתחילה, ולא נטהר מטומאתו כשבר כלי. ור' יהודה חולק וסובר, שאם נפסקה הרצועה החיצונה, הוי כשבר כלי ונטהר מטומאתו.

[5] למסקנא, הכי אמר ר' יוחנן כשם שאינו מנא לא לענין טומאה ולא לענין שבת, כך אינו מנא גם לענין חליצה. ואע"ג דהדין הוא שחלצה בשל שמאל בימין - חליצתה כשרה, היינו דוקא בסנדל שראוי לרגל שמאל, אבל כאן מיירי בסנדל ימני שאינו ראוי לרגל ימנית - ובזה גרע.

[6] ומה שאמרה הברייתא שתיקן את הראשונה קודם שנפסקה השניה, ה"ה אפי' לא תקנה, דאם נאמר שכל שלא תקנה טהורה מן המדרס, איך תחזור לטומאה ישנה כשתיקנה, אלא ודאי שכל הזמן היא טמאה מדרס. ומה שנקט "ותיקנה", משום סיפא, לאשמועינן דאע"ג שתיקנה אם נפסקה גם השניה - טהורה מן המדרס, וכדלהלן. והטעם שטמא הגם שנפסקה הרצועה הראשונה ולא תיקנה, משום שעדיין כלי הוא לתשמיש אחר.

[7] פירש"י בתחילה (היינו מה שכתוב בהגהה), דמה שאמרה הסיפא שטמא מגע מדרס הוא אפי' בלא תיקנו - ומשום שנגע הסנדל בעצמו בשעה שהיה אב הטומאה. אולם מטומאת מדרס נטהר, דאינו ראוי עוד לתשמיש סנדל. אלא שקשה על זה, דהא תנן בהדיא "לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה - טהור", הרי שאפי' אין לו טומאת מגע מדרס. ולכן הגיה רש"י בפירושיו, דמה שאמרה כאן המשנה שטמא מגע מדרס, מיירי שתיקן את הראשונה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף