שבת דף סט. א

אליבא דרבנן דמונבז, באיזה אופנים הוא נקרא שוגג שחייב קרבן?

כשגג בכרת הגם שהזיד בלאו כששגג בלאו ובכרת
לר' יוחנן חייב חטאת [1] חייב חטאת
לריש לקיש פטור מחטאת חייב חטאת [2]

לגבי שבועת ביטוי, באיזה אופנים הוא נקרא שוגג שחייב קרבן?

כשלא שכח שבועתו [3] כששכח שבועתו [4] - דשגג גם בלאו
לרבנן הכל מודים שפטור מקרבן [5] חייב קרבן
למונבז חייב קרבן [6] חייב קרבן

שבת דף סט: א

אליבא דרבנן דמונבז בשבועה לשעבר, באופנים דלהלן האם הוי שגגה וחייב קרבן? [תוד"ה הא].

כששכח איסור שבועה כשחשב שיש בה רק עשה
לרש"י [7] פטור מקרבן פטור מקרבן
לתוס' פטור מקרבן חייב קרבן [8]

שבת דף סט: א

לגבי זר שאכל תרומה, באיזה אופנים הוא נקרא שוגג שחייב חומש?

כששגג במיתה אף שהזיד בלאו כששגג במיתה ובכרת
לאביי הכל מודים שפטור מחומש [9] חייב חומש
לרבא לר' יוחנן: חייב חומש [10]
לריש לקיש: פטור מחומש
חייב חומש

מה לומדים מהפסוקים דלהלן?

ושמרו בני ישראל את השבת ואת שבתותי תשמורו
לרב נחמן שמירה אחת לשבתות הרבה [11]
בשכח עיקר שבת,
שחייב רק חטאת אחת
שמירה אחת לכל שבת ושבת [12]
ביודע עיקר שבת ושכח שהיום שבת,
שחייב על כל שבת ושבת
לרב נחמן
בר יצחק
שמירה אחת לכל שבת אחת [13]
ביודע עיקר שבת ושכח שהיום שבת,
שחייב על כל שבת ושבת
שמירה אחת על שבתות הרבה [14]
בשכח עיקר שבת,
שחייב רק חטאת אחת
-------------------------------------------------

[1] סברת ר' יוחנן ביארו התוס', דכיון שכל הלימוד לגדר החטאת הוא מהיקשא דר' יהושע, ובהיקש זה כתוב רק כרת ולא כתוב לאו, ולכן סגי שיהיה שוגג בכרת ולא בעי שיהיה שוגג גם בלאו.

[2] לענין שצריך שיהיה שוגג בכרת יליף לה כדיליף ר' יוחנן, ולענין דבעינן שיהיה שוגג גם בלאו, יליף לה מקרא "אשר לא תעשינה" דבעינן שיהיה שוגג גם בלאו. "לא תעשינה" - דמשמע לאו.

[3] ורק שכח את חומר השבועה שחייב עליה קרבן.

[4] כן פירש"י, והתוס' (בד"ה עד) תמהו על זה דזה לא נקרא ששגג בלאו, דהרי שגג בכל שבועתו ששכח שנשבע. ולכן פירשו התוס', ששכח שיש איסור שבועה - וסבר שמותר לעבור על שבועתו.

[5] הכי אמר אביי, דגם ר' יוחנן וגם ר"ל מודים שפטור מקרבן, דהגם שאמר ר' יוחנן בעלמא שסגי לחייב קרבן שיהיה שוגג בכרת אפי' אם היה מזיד בלאו, וס"ד דה"ה הכא אם היה שוגג רק בקרבן מהני אפי' לרבנן, דחידוש הוא בשבועת ביטוי שיש לה דין קרבן במקום כרת (כגירסת המהרש"ל), ושגם לענין שוגג יהיה הקרבן במקום כרת ויודו רבנן שיחשב שוגג, קמ"ל.

[6] כן ביאר רש"י דכ"ש שאליבא דמונבז סגי מה שיהיה שוגג רק בכרת אפי' אם הזיד בלאו, דמה במקום שיש כרת סגי ליה למונבז שיהיה שוגג בקרבן - להתחייב בקרבן, כ"ש בשבועת ביטוי שאין כרת וחידוש בה שמביא קרבן, שמועיל שגגת קרבן.

[7] מבואר ברש"י (בד"ה הא מני מונבז היא), דרבנן ס"ל כר' ישמעאל דאמר דאינו חייב קרבן שבועה אלא על העתיד, אבל על השעבר לא שייך שוגג, דאם כשנשבע שלא אכל לא זכר שאכל - הוא אנוס, וכן אם נתעלם ממנו אזהרת שבועה ולא יודע שאסור להשבע, לא נקרא "האדם בשבועה".

[8] כן פירש רבינו שמואל בתוס', שגם זה בכלל "האדם בשבועה". ורק כשטועה וסובר שנשבע על אמת, אז הוא מתמעט מ"האדם בשבועה".

[9] הכי אמר אביי דגם ר' יוחנן וגם ר"ל מודים שפטור מחומש, דהגם שס"ל לר' יוחנן גבי כל הלאוים דזדונם כרת דסגי שיהיה שוגג בכרת, ואף שהזיד בלאו חייב קרבן, (גם אליבא דרבנן דמונבז), מ"מ כאן שאין איסור כרת, לכו"ע בעינן כדי להתחייב בחומש שיהיה שוגג בלאו.

[10] ס"ל לרב דכרת במקום מיתה עומד, וכמו שאליבא דר' יוחנן סגי בעלמא שיהיה שוגג בכרת, כן כאן לגבי תרומה - להתחייב בחומש, סגי שיהיה שוגג במיתה בידי שמים שבתרומה.

[11] דכיון שפסוק זה הזכיר רק שבת אחת, הרי שלא הקפיד אלא על שבת אחת, ומיירי באופן ששכח עיקר שבת שאז חייב חטאת אחת על כל השבתות שחילל.

[12] דכך משמע מלשון הפסוק, שמירה אחת לכל שבת ושבת, ולכך באופן זה ששכח שהיום שבת - הדין הוא דימים שבינתים הויין ידיעה לחלק, וחייב חטאת על כל שבת ושבת.

[13] דכך משמע מלשון הפסוק "ושמרו בני ישראל את השבת" שעל כל שבת יש שמירה, וממילא כשעברו כמה שבתות יש לו להביא חטאת על כל שבת ושבת.

[14] דכיון שפסוק זה הזכיר שבתות הרבה, ובכל אופן הזהיר רק אזהרה אחת, ש"מ שמיירי באופן שעל כל השבתות מביא רק חטאת אחת, והיינו ששכח עיקר שבת.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף