סנהדרין דף קי"ב ע"א
נכסי עיר הנדחת שאובדים באיזה אופן מיירי?
הנכסים שבתוכה | הנכסים שמחוצה לה | |
נכסי צדיקים | אובדים | אין אובדים |
נכסי רשעים | אובדים | שאפשר להכניסם: אובדים [1] שאי אפשר להכניסם: אין אובדים [2] |
סנהדרין דף קי"ב ע"ב
האם אפשר למכור קדשי מזבח שבתוך עיר הנדחת כדי שישתמש הקדש בדמיהם?
קדשי קדשים | קדשים קלים | |
לר' יוחנן [3] | אי אפשר | אי אפשר |
לריש לקיש | אפשר [4] | לרבנן: אפשר לר' יוסי הגלילי: אי אפשר [5] |
בכור ומעשה מאיזה פסוק נתמעטו אליבא דר' שמעון?
תמימין | בעלי מומין | |
לרבינא | שללה ולא שלל שמים | בהמתך |
לשמואל | בהמתך [6] | בהמתך |
האם עיסת מעשר שני חייבת בחלה
בירושלים | בגבולין | |
לר' מאיר | פטורה | פטורה |
לרבנן | חייבת | פטורה |
-------------------------------------------------
[1] ודוקא שהיו פעם בתוכה ויצאו ממנה, אבל אם לא היו מעולם בתוכה, כגון שנפלה ירושה לאדם שהוא מעיר הנדחת, אין נכסים אלו אובדים - רש"י ד"ה אמר.
[2] פירש"י באותו יום עצמו שכונסים שלל העיר, ולפי"ז מה שרחוק מעיר הנדחת יותר מדרך יום אפילו שאפשר להכניסו אינו אובד עמה.
[3] סברת ר' יוחנן דהוי זבח רשעים תועבה ולכך אפילו דמיהן אסורין.
[4] מלבד חטאות, דבחטאת שמתה בעליה הדין שלמיתה אזלה, וכיון שלא פסיקה למיתני בקדשי קדשים שנפדים לכך לא חילקה התורה בזה.
[5] דס"ל שכל קדשים קלים הם ממון בעלים ולכן אובדים דמיהם.
[6] וס"ל שדוקא מי שקרב כשהוא תם ונפדה כשהוא בעל מום מתמעט משללה ולא שלל שמים. אבל מי שאינו נפדה בתור בעל מום כמעשר ובכור נאכלים ולא נפדים, גם כשהוא תם לא מתמעט משללה אלא מבהמתך ולא שיש לו שם לווי.