[1] כן משמע לקמן דף פ"ח עמ' ב' שר' יהודה בא לחלוק ועי' תוס' שם. אמנם עי' בחידושי הר"ן כאן.

[2] דס"ל שעל יום י"א הלכה אחת נאמרה בו, והיא שאם ראתה בו אינה צריכה להיות שומרת יום י"ב בשבילו, כיון שיום י"ב אינו מימי זיבה, אבל הוא עצמו נעשה שימור ליום עשירי, דהיינו שאם ראתה בעשירי צריכה לשמור לו את יום י"א, אף שלא יכולה להיות בראיית העשירי זבה גדולה.

[3] ס"ל ששני הלכות נאמרו ביום י"א, חדא שאם ראתה בו אינה צריכה לשמור לו יום י"ב, ועוד שאינו נעשה שימור ליום שלפניו, שאם ראתה בעשירי שאינה ראויה להות זבה גדולה מראייה זו, אינה צריכה לשמור את יום י"א.

[4] ס"ל שבין דם טמא ובין דם טהור הכל בא ממעין אחד, והכל תלוי בזמן - וגזה"כ לטמא ולטהר.

[5] ס"ל שהם שני מעינות אחד טמא ואחד טהור, ולכך צריך שתפסוק לפחות שעה שנוכל לומר שנסגר מעין אחד ונפתח השני.

[6] וזו היא חומרא של ר' אליעזר, דלר' יהושע כל זמן שלא פסקה לילה ואח"כ יום שלמים עדיין נחשב שילדה מתוך קישויה ולא נקראת יולדת בזוב, ואילו לר' אליעזר כיון שפסקה מעת לעת אמרינן שהדמים שראתה קודם אינם מחמת קישוי הלידה ונקראת יולדת בזוב, וצריכה ב' קרבנות, אחד ללידה ואחד לזיבה.

[7] ולרש"י פירושו שהורה הזקן כר' יהושע ונכנס אותו אדם למקדש, ואי דבר שזדונו כרת. ובתד"ה בפלוגתא חלקו, דכיון שבשגגתו הוא בעולה ויורד לא חייב בזה זקן ממרא, ולכך פירשו הם שמיירי שנגע בככר תרומה וקדש בה אשה וכו'.