[1] והיינו כל זמן שהוא כשלמים, דאז לא נקרא בשר מליח, ולכך אסור. אולם עיין בשו"ע או"ח סי' תקנ"ב סעי' ב', שנהגו לאסור גם בבשר מליח ויין מגיתו.

[2] כן הסיקה הגמ', שלמ"ד רבעו הא והא הואי. ולא נראה לפרש שלפי מסקנה זו לא נחלקו רב ושואל כלל ולכו"ע שניהם היה, דהיה לגמ' לפרש כן בהדיא ולומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וכן משמע ביד רמה כאן.

[3] כלומר, שאם אכל פחות מתמיטר בשר בהמה והשלים לתרמיטר עם בשר עוף - נעשה בן סורר ומורה, וכמפורש ברש"י ד"ה להשלים. ויותר מפורש ביד רמה כאן.