[1] ס"ל לרב המנונא שהולכים באתרוג רק אחר החנטה, וכיון שחנט בששית הרי שאין בו קדושת שביעית וחייב במעשר כדין כל השנים.

[2] ס"ל שאין לך דבר שחייב במעשר אא"כ גדל בחיוב ונלקט בחיוב, והרי כאן נלקט בשנת שביעית ואי אפשר לחייבו במעשר.

[3] לכאורה אליבא דרבה הוראה זו סותרת את עצמה, דאם אנחנו אומרים שפטור מן הביעור - ש"מ דאזלינן בתר חנטה, ואתרוג הזה שחנט בששית ופטור מן הביעור - היה לנו לחייב אותו במעשר כדין פירות שביעית, ולמה אמר רבה שפטור גם מן המעשר (כך הקשה אביי לרבה). וענה לו רבה, "יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תתחייב במעשר", כלומר, אף שבאמת הוא בן ששית ואין בו חיוב להפקירו, מ"מ כיון שהגידולים שסביבו הם הפקר ויד הכל ממשמשים בשדה זו, הרי שהאתרוג מצד מציאותו מופקר הוא ולא שייך לחייבו במעשרות.

[4] כאן ס"ל לרבה דאזלינן אחר חנטה לחומרא וחייבת בביעור, וכיון שכן הם פירות של הפקר אין בהם מעשר.

[5] דס"ל שאין לך דבר שחייב ביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית, והרי כאן נלקט כבר בשנה שמינית ואי אפשר לחייבו בביעור.

[6] וכן ס"ל לאבטולמוס בשם חמשה זקנים כסברת רבן גמליאל.