[1] לאפוקי מדברי רש"י כאן (בד"ה שלמי פסח) שפירש כדברי התוס'. וכן לאפוקי מדברי רש"י בפסחים (סוף דף צו: ד"ה ושלמים וד"ה לכל מצות) ששם הביא ב' לשונות בזה, יעו"ש.

[2] פי', לפי השיטה המובאת ברש"י בזבחים כך יפרש הוא בסוגיא דידן, אכן בסוגיא דידן לא פירש רש"י כשיטה זו.

[3] בסוגיין הביאו התוס' זאת כשני תירוצים, ואילו בתוס' בזבחים (דף ט. ד"ה ושלמים) כתבו רק כתירוץ השני. ואילו התוס' במנחות (דף פג: ד"ה ושלמים) ובפסחים (דף צו: ד"ה ושלמים), פירשו רק כתירוץ הראשון.

[4] פי', מי שהפריש קרבן ואבד והפריש אחר תחתיו, ושוב מצא את הראשון והקריבו, השני הנשאר נקרא "חילופין".

[5] כיון שהקדיש את הבהמה לשם עולה או לשם שלמים קרבן גמור הוא וקרב, ואי אפשר למעוטי מדרשת "הוא" ולא חילופיו לומר שלא יהיה בזה איסור בל תאחר.

[6] כן כתבו התוס' (בד"ה אי) דחילופי אשם - דלרעיא אזלא. עוד הביאו את שיטת ר"ת דס"ל שמן הדין תמורת אשם קרבה עולה, א"כ יש בה דין "בל תאחר" כמו בחילופי עולה ושלמים.

[7] פי', כגון שהפריש קרבן תודה ואבד הקרבן שהפריש, והפריש קרבן אחר תחתיו, ושוב מצא את הראשון והתערבו שתיהן זו בזו ואח"כ מתה אחת מהן, שהדין הוא שאין השניה ראויה להקרב מספק כיון שאין ידוע אם יכול להקריב עמה לחם או לא.