[1] לענין שטרות, קבעו יום מסוים לעמידת המלך - והוא בא' בניסן כדי שלא יבואו לטעות בשטרות להסתפק אם הוא שטר מוקדם להלואה או מאוחר לה.

[2] לענין "בל תאחר", שאם נתעכב מלהביא את קרבנו ג' רגלים כסדרן עובר בלאו, והרגל הראשון שמתחילים למנות ממנו הוא פסח - שחל בניסן, ואפי' אם נדר רגל אחד או שנים קודם ניסן אין מונים אותו אלא מתחילים למנות ג' רגלים רק מניסן.

[3] שאין מעשרין מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה הקודמת, ור"ה זה הוא כדי להבחין מתי מתחלפת השנה.

[4] לענין מנין שנות מלכי האומות שמונים להם לפי בריאת העולם, וגם זה הוא כדי לדעת איך למנות את השטרות.

[5] מא' בתשרי אסור לחרוש ולזרוע מה"ת בשמיטה וביובל, והגם שיש תוספת שביעית קודם, מ"מ זה רק מדרבנן.

[6] למנין שנות ערלה ונטע רבעי, דאפי' נטע נטיעה בחודש אב כיון שהגיע ר"ה עלתה לה שנה.

[7] אין מעשרין ירק שנלקט קודם ר"ה עם הנלקט אחר ר"ה.

[8] אין מעשרין פירות שחנטו קודם שבט של שנה זו עם פירות שחנטו אחר שבט של שנה זו.

[9] פי', כגון שבא לכתוב שטר באדר על מעשה שאירע למפרע בשבט.

[10] וליתא לפנינו בתוס', והוא שיטה חדשה שאפשר לכתוב למלך החדש גם על מעשה שנעשה בזמן קודם שעמד. ומלשון הראשונים שכתבו שמונין לחדש משעמד, נראה שחולקים בזה.

[11] כלומר, כותב: שנה פלונית למלך שמת, ושנה ראשונה למלך החדש.

[12] ס"ל שאותה שנה נמנית לשנים, הכוונה, שעד שמת הראשון מונין דוקא לו, ומשמת הראשון מונין דוקא לחדש.

[13] אף שכבר עמד החדש, מ"מ כיון שעדיין אין אנו יודעים בודאות שיגמור את שנתו הראשונה, כלומר שיגיע לניסן, לכן אי אפשר למנות לו עדיין בשטרות שנה ראשונה, כי אם ימות קודם ניסן הרי שלא היה לו שנה במלכות, ולכן ממשיכים למנות למלך הישן עד ניסן. אכן יש נפ"מ בזה שעמד באדר שנמנית השנה הזו לא רק לישן אלא גם לחדש לענין שכשיגיע ניסן נמנה לו מיד שנה שניה.