הלכה א' (נח: - נט:)

שחט עליה אביה ובעלה כשהיא בבית בעלה תאכל מבעלה [סתם אשה כמוחה]

ברגל ראשון שהלכה לבית אביה - תאכל ממי שרוצה (לבבלי בוררת בשעת שחיטה,
לירו' מהנשחט ראשון
)

ר' יוחנן - מפריש קרבנות שלא מדעת זב, זבה, יולדת, מצורע [זאת תורת וכו' - אף קטן וחרשת], סוטה [כדי שיהא ושמחת אתה וביתך] ופסח [ממנה קטן] (אא"כ מוחה)

משא"כ נזירות חטאת ופסח לר' אלעזר ומפרישין מדעתו ורק ההקרבה שלא מדעתו

וספק אם סתם הפרשת עבד לרבו נחשבת מדעתו

סתם אשה כמוחה ואומרת אצל בני אני רוצה

פסח של נשים ועבדים לר' אלעזר רשות כר"ש (לגי' ק"ע חובה) ודוחה שבת

מצתן לר' אלעזר ור' הילא חובה [היקש לחמץ] לר' זעירא כמחלוקת בפסח (וי"ג רשות)

פסח לנשים - לר"מ ראשון חובה [מכסת נפשות], שני רשות ונמנים עם אחרים [שה לבית יתירא]

לר' יוסי שניהם חובה [שה לבית אבות (קטנים) וק"ו לנשים, ושה לבית לחובה]

לר"ש בן אלעזר ראשון רשות, שני אינה עושה [איש]

יתום קטן אוכל מאיזה אפוטרופוס שירצה [א"צ להמנות], גדול מהנשחט ראשון [כנמנה על שנים]

עבד של שותפין וחצי עבד לא יאכל אלא בהסכמת שניהם

כששיחררו מונין אותו על פסח אחר [אשתני גופו - שהיה רשות] ויכול לאכול מן הקודם

לר' יוחנן חצי עבד אינו שליח לגיטין וקידושין [לא בתורת], ושמואל חולק [כר"י דמקרי מקצת אחיו (בגונב נפש)]

הלכה ב' (נט:)

הנמנה על ב' פסחים אוכל מן הנשחט ראשון

שכח עבד אם אמר גדי או טלה - מתנה א' לרבו וא' לעצמו

שכח אדון ישרפו, ופטורין מפסח שני [כר' נתן שיוצא בנזרק שלא על דעת אכילה; בשכח אחר שחיטה/זריקה (לק"ע)]

הפריש פסח לפני גירותו/שחרורו/שנתגדל - צרך להמנות על פסח אחר [בעלי חיים נדחין]

ספק אם זרק דם חטאתו ואשמו לפני שקיעה - אוכל פסחו [ספק כפרה כיפר]

הלכה ג' - ד' (נט: - סא:)

יכול לימנות אפסח [במכסת נפשות] עד שישחט [שה שה ממצרים (ויקחו וכו' שה) - חי] -
לרב הונא מקדישו מעיקרא עבור מי שיתמנה ותנאי ב"ד שמעות המתמנה תמיד חולין,
לר' זעירא גזה"כ שנמנין גם אח"כ

לרב הונא הפריש משך ונמנה אחר - למפרע יש כאן בעלים;
לר"ז המקדיש הוא הבעלים ועושה תמורה והשאר נגררין

לר' זעירא נמנו מאה - הראשונים שהיה להם כזית יוצאים ידי חובתם וכשר

מושכין ידיהן [ואם ימעט הבית] - לרבנן עד שישחט, לר"ש עד שיזרק [כמו מתו]

לר"י צריך שישאר א' מחבורה חראשונה, לר' יוסי אף משניה ובלבד שתמיד יש בעלים (שיטתם דלא כרב הונא הנ"ל)

ממנה זונה אפסחו וחגיגתו באתננה מותר [מעיקרא כבר הוקדש עבורה; לא נכנס לידה אלא קודש מיד]

ערב פסח בשבת ואין לו פסח - מח' תנאים אם יקח ממוכרי טלאים ויקדיש [כר' יוחנן דמקדישין חגיגתו ביו"ט - ר' שמי - עזרה [אין שבות במקדש]]

או ממוכרי פסחים שהקדישו מערב שבת [כר"ל דאין מקדישין - וכאן הקדיש מעיקרא להמתמנה; הקדיש שיחול למחר למי שיקח; הקדישן לבדק הבית ואז מותר להקדישן לפסח בשבת]

הממנה אחר על חלקו - אוכל מחלקו, אא"כ הפריש ע"מ שלא ימנה אחר

שותפין בסעודה אומרים להאוכל הרבה טול חלקך אא"כ הכירוהו מקודם

לר"י אין שוחטין פסח על היחיד, ור' יוסי חולק

הלכה ה' - ז' (סא: - סב.)

שוחטין על טבול יום ועל מחוסר כיפורים ואונן שיאכלו לערב

טבילת נדה בליל ח', בועל נדה ביום ז'

שוחטין על מי שספק אם יפסל (אונן, מפקח גל, הבטחוהו ישראל לצאת מבית האסורים, חולה וזקן) אבל לא בפני עצמן, ובנפסלו אחרי זריקה פטורין מפסח שני חוץ ממפקח גל עגול שודאי האהיל בתחלה

צריך שיהא נימול בשעת שחיטה [אז יקרב לעשותו (ג"ש)]

ר"י - אין שוחטין לכתחלה על היחיד [לא תוכל לזבוח את הפסח באחד]

ור' יוסי חולק [הפסוק שאין יחיד מכריע לפסח הבא בטומאה]

אין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים [תיפלה (ביחד); יבא לביזוי קדשים] או גרים [לא בקיאי ואין מדקדקין]

הלכה ח' (סב. - סג:)

אונן למת (מדאו' לרבנן יום המיתה, לרבי עד הקבורה (ר' יוחנן ורב חונה - או יום המיתה), מדרבנן אף בלילה) טובל ואוכל מפסחו לערב, אא"כ נעשה אונן אחר זריקה [כבר הורצה שהיה ראוי לאכול]

השומע על מתו ומי שנתלקטו עצמות (אין שיעור) הוריו (אנינות דרבנן) טובל ואוכל כל קדשים, ובנקברו משחשיכה אוכל רק פסח כרבי

אין דין ליקוט עצמות: בהעברת הארון אבן [לא נרקב; ק"ע - כקרקע], ולר' יוסה אף בארון עץ,
לר' זעירא אף במטפחת

ביום שמועת ליקוט עצמות של אתמול

בליקוט עצמות אין קינות ונהי, ברכת אבלים, תנחומים בשורה, ואומרים קילוסין (המת/הקב"ה)

נתגייר ערב פסח - לב"ש וראב"י טובל ואוכל [הוקש אתם ושביכם - טומאה לבן ברית],
לב"ה לכתחלה צריך הזאה ג' וז' [גזירה; אסמכתא - תתחטאו וכו' אתם ושביכם]

נזיר שנטמא בספק רה"י לר' הושעיה מגלח (משא"כ בספק איזה מכם נטמא) ועושה פסח שני
אבל ציבור בפסח ראשון יזהרו מטומאת ודאי [לחומרא]

לר' יוחנן אינו מגלח ואין קרבן לטומאת מקדש, ומשלחו לדרך רחוקה בערב פסח

מזין ג' וז' על ישראל ערל טמא [כמו בפסח גלגל], וכהן ערל שהיזה כשר