הלכה א' (מו. - מז.)
צולין בשפוד רימון [יבש מבחוץ ומבפנים] ולא מתכת [חם מקצתו חם כולו ואינו צלי אש]
למשנתינו תוחב דרך פיו, לברייתא דרך בית נקובתו [ראשו על כרעיו] והופכו [שיזוב דמו אחר שנצלה]
לריה"ג כרעיו ובני מעיו לתוכו [כירך עבה; ראשו על (גבי) כרעיו ועל קרבו - נ"מ דכשר לתוך
גדי דחולין, ובשר בתוכו פסול והבל מקדירה כשר]
לר"ע חוצה לו [על כרעיו = בסמוך]
גדי דחולין, ובשר בתוכו פסול והבל מקדירה כשר]
לר"ע חוצה לו [על כרעיו = בסמוך]
גרף התנור וצלה בו - לר"ע פסול, לריה"ג ספק
ונתת על המערכת לבונה זכה - לרבי ולאבא שאול סמוך, לרבנן על גגה
לרבי בהוסיף חלות רואין העליונות כאילו אינן
בליל ט"ו במקום שנהגו בצלי - עגל מקולס מותר, ולא גדי [מביא לקדשים בחוץ]
ולא יאמר קנה לך במעות "בשר לפסח"
לא נידו תודוס מפני שמשלה פרנסה דרבנן
הלכה ב' - ג' (מז. - מח.)
נגע מחית המכוה - אפי' מתולדת אש וצריך וצריך שתקרום כקליפת השום
לר"ג פסח ע"ג אסכלה כשר [אש מעכב רק במצרים; תולדות אש כאש] ות"ק חולק [שנה הכתוב צלי אש; חוקה/תורה לעכב; תולדות אש כאש]
צריך צלייה כל צורכה [נא] ולא מבושל לפני או אחרי צלי [בשל מבושל]
מח' אם חייב על אכילת נא ושבירת עצם מבעוד יום או לא [רק בשעה שהוא בקום אכול צלי]
נגע בחרס - יקלוף מקומו וישרף מיד [פסול בגופו]
נטף על החרס וחזר - כדי נטילה ובעי עיבור צורה [מחמת דבר אחר]
נטף רוטב על סולת רותחת - יקמוץ, על צוננת מותר
סכו בשמן תרומה - חי ידחנו, צלי יקלוף, ובטיבלו בשמן כדי נטילה
ישראל שבישל תרנגולת בשמן שריפה שולקה בישול מרובה [שיפלוט]
אין פודין מעשר שני בירושלים
הלכה ד' - ה' (מח. - מט:)
קרבן ציבור אף בטומאה [זמן קבוע כפסח; במועדיכם, מועדי ה'] ואינו נאכל,
ופסח בטומאה [במועדו; פ"ח - איש איש - ואין ציבור נדחה] נאכל [עיקרו לאכילה] אא"כ נטמאו אחר שחיטה [לר' לא - פסח הבא בטהרה ולרבנן דר' נתן לא יזרוק, לר' ירמיה - גזירה משום טומאה אחר זריקה]
נטמא הבשר ולא החלב - בקדשים זורק הדם משא"כ בפסח,
ולר' נתן אף בפסח [אכילה מעכבת [ושחטו אותו כל קהל וכו' - אחד לכל ישראל]]
וספק בנאבד החלב
ולר' נתן אף בפסח [אכילה מעכבת [ושחטו אותו כל קהל וכו' - אחד לכל ישראל]]
וספק בנאבד החלב
נטמא החלב ולא הבשר - אף בפסח זורק
כל הכהנים טמאים והבשר טהור - לר' הילא יאכל (פסח, וי"מ קרבן ציבור) בטהרה [טומאה דחויה בציבור], לר' זעירא אף בטומאה [כפסח הבא בטומאה]
נטמא דם (או בשר) בקרבן יחיד - לכתחילה לא יזרוק (לבבלי ציץ מרצה),
נטמאו הכהנים - אף בדיעבד לא הורצה [עון הקדשים ולא המקריבים]
נטמאו הכהנים - אף בדיעבד לא הורצה [עון הקדשים ולא המקריבים]
בקרבן ציבור יזרוק לכתחלה - לר' הושעיה רק אם אין קרבן/כהנים טהורים [דחויה]
ובפסח לא יאכל
ובפסח לא יאכל
מודה ר' נתן דבעי גברא הראוי לאכילה בשעת שחיטה [איש לפי אכלו תכוסו]
ובנמצא פסול בכהן או בבהמה נדחין לפסח שני
נתערבו עורות פסחיהן קודם זריקה ונמצא אחד בעל מום - ישרפו וא"צ פסח שני
ולר' נתן זורק לכתחלה
לר"א זורק דם/מקטיר קומץ אע"פ שאין בשר/שיריים,
לר' יהושע אם אין בשר וחלב אין דם (וקומץ) ובנטמאו בדיעבד הורצה, ודי בבשר או חלב [וזרק והקטיר]
הלכה ו' (מט: - נא.)
פסח בטומאה כשרוב הקהל או הכהנים טמאי מת, ולר' אלעזר ורב אף מגע נבלה ושרץ כשאין מקוה: לר"מ רוב ישראל ,
לר"י רוב שבט אחד קרוי קהל [גוי (בנימין) וקהל גוים יהיה ממך],
לר"ש רק שבט ההוא יעשו בטמאה
לר"י רוב שבט אחד קרוי קהל [גוי (בנימין) וקהל גוים יהיה ממך],
לר"ש רק שבט ההוא יעשו בטמאה
מחצה טמאים - לר"מ טמאים בפסח שני, לר"ש יעשו לעצמם בראשון [מחצה כרוב]
ור"י חולק [אין קרבן ציבור חלוק] אלא מטמאין א'/ב' בשרץ לרב, משלחו לדרך רחוקה לשמואל
לר"י בהוראת ב"ד של שבט א' - רק הם מביאים פר העלם דבר
בהוראת לשכת הגזית - שבט א' גורר כולם [ונסלח לכל עדת בנ"י], ור"ש חולק [לכל העם בשגגה]
לר' אלעזר פסח בא בטומאה אף בטומאת כלי שרת, ידים, סכינים
ציבור 1/3 זבין 1/3 טמאין 1/3 טהורין - לר' מנא בשם חזקיה הטמאין בראשון והזבין לא עושין
לר' זעירא כמחצה על מחצה [זב לא מעלה ולא מוריד]
לר' זעירא כמחצה על מחצה [זב לא מעלה ולא מוריד]
ספק מי נטמא מהחבורה - יעשו פסח שני
מהציבור - לר' זעירא יעשו בטומאה אף הודאי, לר' הושעיה יעשו בטהרה
מהציבור - לר' זעירא יעשו בטומאה אף הודאי, לר' הושעיה יעשו בטהרה
רוב ציבור לפר העלם דבר - יושבי א"י מלבוא חמת עד נחל מצרים
לפסח בטומאה - רוב כל העומדין להכנס לעזרה
לפסח בטומאה - רוב כל העומדין להכנס לעזרה
הלכה ז' (נא. - נב:)
ציץ מרצה רק על טומאת הדם וטומאת התהום (נקבר מאליו בלי ידיעה ומכוסה מן העין ואינו עתיד לפנות) דבעלים וכהן (וספק בציבור) בפסח ונזיר [טמא לנפש וכו' לכם - בגלוי, וכי ימות מת עליו - בגלוי] אא"כ נודע קודם זריקה [כמי שנטמא משנודע]
נטמא הדם לפני קבלה בכלי נעשה כמקבל מים
לר' יוסי תבן בטל למקומו כשביטלו - לר' יוסי ב"ר בון כשבללו בעפר, לבי ר' ינאי בכיסהו במחצלת
מים (רוק) מבטל מחיצה; חריות ספק
ציץ מרצה על טומאת התהום דנבילה [ק"ו ממת] ולא של משכב ומושב
לזקני דרום רק הטמא בזיבה ומגע זב וצרעת מחלל עבודה, ולא טומאת מת ושרץ [הואיל והותרה בציבור בפסח] חוץ מנזיר
ציבור מגעי זב אינן עושין פסח בטומאה
הלכה ח' - ט' (נב: - נג:)
שורפין בעצי המערכה פסח שנטמא רובו ולציקנים מיעוטו בדיעבד (ולאכסנאי לכתחלה) לפני הבירה (ר"ל - הר הבית, ר' יוחנן - מגדל בהר הבית) [לביישו]
פסול בגוף הקרבן - ישרף מיד,
מחמת דבר אחר - טעון עיבור צורה (לינה), לר"י בן ברוקה ור' נחמיה וריה"ג מיד
לר' נחמי' - "והנה שורף" ג' שעירים מחמת אנינות [אף אנינות לילה דאו']
נכנס דם הקרבן להיכל - לריה"ג זורק הנשאר בחוץ [ק"ו מיצא לחוץ, הן לא הובא את כל דמה - פסול מחמת דבר אחר], וחכמים (ר"ע) פוסלין [אשר יובא מדמה - פסול בגוף]
פסול דם שנכנס להיכל - לר"א בנכנס על דעת לכפר, לר"ש בזרק, לר"י שגג כשר
הלכה י' (נד. - נד:)
שריפת נותר אינה דוחה שבת ויו"ט [עד בוקר עד בוקר - בבוקר שני תשרפנו, ולא בליל ט"ז - ביום השלישי (דשלמים) באש ישרף]
עצם בלי בשר ומוח - לר' יוחנן אסור לשוברו, לר"ל מותר
אין לוקין על שבירת עצם בפסול - לר' יעקב ור"א (הל' י"א) אא"כ היה שעת הכושר
לר' יוחנן נמנין על מוח שבקולית ויוציאו ע"י שריפה - לר' יעקב בר אחא בדיעבד [מאבד קדשים בשריפתו], לשמואל אין נמנין [כר' לעזר דשריפה כשבירת עצם (רידב"ז - ומותר בט"ז דלא חזי משעה ראשונה)]
לר"י אסור לשרוף חמץ בשבת אפי' הצית בערב שבת [שריפתו כנותר]
לר' ישמעאל משעבר זמנו שורפים נותר ותרומה טמאה אף בלילה
הלכה י"א (נד: - נה:)
שאינו נאכל בשור, אינו נאכל בגדי (ואין נמנין)
המותיר אינו לוקה [אין בו מעשה]
לר' יוחנן נמנין על גידים הרכין, ור"ל חולק [ואכלו את הבשר]
עור רך כנבילה (אא"כ עיבדן)
לת"ק אף עור האנקה כח הלטאה (דלא כר"י) וחומט, ור' יוחנן בן נורי חולק
לר"ל אף לוקין, לר' יוחנן אין לוקין [סופו להקשות] (וי"א איפוך)
מלקות על שבירת עצם - מח' אי בחגירת ציפורן או אף בבשר יד
רק במקום בשר כשר, וחייב על כל עצם אף בהתראה אחת [ועצם לא תשברו]
רק במקום בשר כשר, וחייב על כל עצם אף בהתראה אחת [ועצם לא תשברו]
הלכה י"ב (נה: - נו.)
אבר שיצא מקצתו חוץ לירושלים - קולף בשרו עד הפרק וחותך [לר"ל שמא ישבר עצם תחת הבשר כשיַכֶּה]
פיגול ונותר מטמאין ידים ותרומה ומצטרפין לכזית (ולא לענין אכילה)
וספק אם יוצא מטמא וא"כ צריך לקלוף מקצת עובי ומשליך ועוד ועוד [שתהא רוב הנשאר מחובר ולא נטמא]
ר' יוחנן - משנחתך רוב עור/בשר לאו כמחובר ואינו מגע בית הסתרים
לפנים מן הדלת, חלונות אף שעל גבי האגף, ועובי חומת ירושלים כלפנים
תחת האגף של ירושלים והר הבית כלחוץ [להגן על מצורעים וזבין]
משא"כ בעזרה (חוץ מנקנור [למתן בהונות])
משא"כ בעזרה (חוץ מנקנור [למתן בהונות])
גגות ירושלים לר' חייה קודש, לר' ירמיה ורב גג דחומה חול והמוקף חומה קודש
מחילות תחת ההיכל חול אא"כ פתוחות לעזרה, גגות ההיכל קודש
הלכה י"ג (נו. - נז:)
ב' חבורות בבית - הופכין פניהן [לא תוציא חוצה],
שמש יהפוך פניו לחבורתו, וכלה לצד אחר [בושה]
יחיד שפורש ואוכל חייב (לר' זעירא לא יחזור לחבורתו, לר' יוסה יחזור [אכל בשר פסול])
וספק אם לוקה שתים בהוציא אף מהבית
ב' או ג' שפרשו פטורין מהלאו [חבורתן ראוין להמשך למקומן החדש], ועוברין בעשה [בבית אחד יאכל] (ור"ש חולק כשהם בחדר אחד [בבית אחד - ולא מקצת בפנים ומקצת בחוץ])
פסח אחד מתחלק מתחילה לכמה חבורות [על בתים אשר יאכלו אותו]
נטמאו חבורה שניה משהתחילו לאכול - בשרן אסור לחבורה ראשונה
לר"ש רשאים חבורה לעקור למקום אחר, ור"י חולק
שמש שהתחיל לאכול לבד יאכל במקומו [אסור לעקור מחבורה לחבורה]
פסח של יחיד אוכל בכל הבית משא"כ חבורה [מיחזי כנחלקין]
אין חיוב מוציא אחר מוציא [נפסל ביוצא; לר' יוחנן החיוב משיאכל]