[1] ובזה הוא חולק על ר' יהושע בן לוי שאמר "הללויה" הללוהו בהלולים הרבה, וזה אפשר לדרוש רק אם נאמר שזו תיבה אחת, כי אם הם שתי תיבות א"כ פירושו כאילו אמר הללו את ה', ולא נשמע ממנו הלולים הרבה. אכן בדרשא זו יש לכאורה סתירה בדברי ריב"ל עצמו, כיון שהוא דורש דרשא אחרת ממה שמצאנו ש"הללויה" הוא תיבה אחת, והיא ש"הללויה" הוא השבח הגדול מכולם משום שכולל את שם השם וגם שבח בבת אחת.

[2] דכיון שמלך הוא כציבור, יכל לאומרם בלשון רבים.

[3] היינו שהתנבא על הגלויות העתידות והתפלל עליהם, ויכל לאומרם בלשון יחיד כיון שכל כלל ישראל חשובים כגוף אחד.

[4] תפלה היא רחמים לכן מזכיר בלשון עתיד, ומבקשים שיגאל אותנו. ואינה סיפור ושבח על העבר.

[5] גם כאן הוא מהטעם הנ"ל דכיון שנתקנה ברכה זו תוך התפילה שהיא רחמים מבקשים בה על העתיד.

[6] הגם שהיה ראוי לחתום "מגן דוד" כמו שחתמתנו בהפטרה - ומכיון שכל ענין הברכה היא בקשה על חזרת מלכות בית דוד, מ"מ כיון שאנו בתפלה שהיא רחמים ראוי לפרש בקשתו היטב ולומר "מצמיח קרן ישועה". ובשם רש"י פירש רשב"ם, דכיון שכבר חתמתנו בתפלה "מגן אברהם" בברכה ראשונה, אינו נכון לחתום ב' חתימות דומות, ולכן אין חותמים כאן "מגן דוד".

[7] וביאר רבא את טעם, שבת אינה תלויה בקידוש החודש הנעשה ע"י ישראל, לכן בין בתפלה ובין בקידוש חותם "מקדש השבת", ואילו יו"ט כיון שהוא תלוי בקידוש החודש שעושים ישראל, לכן בין בתפלה ובין בקידוש אומר "מקדש ישראל והזמנים".

[8] וטעמו הוא, תפלה כיון שברבים איתא, לכן משום כבוד רבים יש לומר "מקדש ישראל", אולם קידוש שהוא ביחיד לכן בשבת אומר "מקדש השבת" וביו"ט אומר "מקדש ישראל והזמנים". והגם שמצאנו תפלה ביחיד וקידוש בציבור (בבית הכנסת ובסעודת חתן), מ"מ אזלינן בתר העיקר, ועיקר תפלה היא בציבור, ואילו עיקר קידוש הוא ביחיד.

[9] עולא מעיד שירד חזן לפני רבא והתפלל כמו סבי דפומבדיתא, וש"מ שרבא חזר בו.