[1] ביארו התוס' (בד"ה הלך), שהנידון הוא רק גבי הטהרות, אבל לגבי ההולכים ודאי שצריכים טבילה והזאה, משום שיש לנו לחוש שלא יגעו שניהם בתרומה, דאז התרומה טמאה בודאי.

[2] הואיל ובהוראה אחת יש לחכם להורות מה דינם, ולא יכול לומר להם טהורים אתם - שהרי האחד ודאי טמא, ולכן על כרחך טמאים הם. אכן כתבו התוס' (בד"ה בבת), דדוקא מדרבנן הם טמאים, אבל מדאורייתא טהורים.

[3] דכיון שספק טומאה ברה"ר דינו שטהור, וכל אחד מהם נטמא רק בספק, א"כ יש להורות שטהור הוא והטהרות שעשה טהורות.

[4] אכן נשארו תוס' בקושיא מה דומה הכא לבקעה, הרי כאן יש להעמיד את הבית על חזקת בדוק.

[5] כגון מקום שהיו בו ג' גלים, וידוע שתחת אחד מהגלים יש טומאה, ונבדק הראשון ולא נמצאה טומאה - הדין שהוא טהור והשנים האחרים טמאים מספק, נבדק השני - שניהם טהורים והשלישי טמא. נבדק השלישי ולא נמצאה הטומאה, ר"מ סובר שכולם טמאים, דודאי לא בדק טוב, - ד"כל דבר שבחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך הטומאה היכן היא". וחכמים אומרים כיון שבדק עד לסלע או לקרקע בתולה לא צריך לבדוק יותר, ואומרים שבא עורב ונטלה.

[6] ס"ל לרש"י שאפי' ר"מ מודה בבדיקת חמץ דרבנן, שאמרינן שבא עכבר ונטלה.

[7] ויחלל אותם על מנה אחר, כן פירש"י. ותוס' (בד"ה חולין) פירשו, שלוקח מנה מהם ומתנה וכו'.

[8] כגון שהניח קרדומו במקום אחד בבית ובא לבית ולא מצא את הקרדום, או שמצא אותו בזוית אחרת ממה שהניחו, רשב"ג סובר שהבית טהור דאמרינן שהוא הוציאו מהבית או הזיזו ממקום למקום - ושכח. וחכמים אומרם שהבית טמא, משום שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו או הזיזו.

[9] הנה נחלקו ר' יהודה וחכמים במשנתנו בזמני בדיקת חמץ, ר' יהודה ס"ל לפי ההו"א שצריך לבדוק ג' פעמים בג' פרקים בליל י"ד ובי"ד שחרית ובשעת הביעור - שעה ששית, ולמסקנא הכוונה שצריך לבדוק באחד משלשה הפרקים האלו, אבל אח"כ שמגיע זמן האיסור לא יבדוק, דחושש ר' יהודה שאם נאמר לו לבדוק אם ימצא חמץ ישכח ויאכלנו. ואילו חכמים ס"ל שגם אחר זמן איסור החמץ ג"כ צריך הוא לבדוק, ולא חששו שמא יבוא לאכול ממנו.