1) RAN DH Nadarta a’Daita d’Hachi (cont.)

ר”ן ד”ה נדרת אדעתא דהכי (המשך)

ואילו היה מתחרט על עיקר הנדר יאבד שכר תעניותיו שהתענה אם היה תוהא על הראשונות לפיכך לא היה מתחרט.

(a) Explanation: If he would regret the Neder from the beginning, he would lose the reward for what he fasted, if he regretted his initial [fasts due to his vow]. Therefore, he did not regret.

2) RAN DH Iyn veha’Tanya Ma’aseh b’Echad

ר”ן ד”ה אין והתניא מעשה באחד

(SUMMARY: The Ran explains why this is unlike Nidrei Zeruzin.)

אלמא אפילו כי האי גוונא פתחינן

(a) Inference: Even in such a case we are Pose’ach.

וא”ת ומאי מתמהינן מעיקרא ומי שרי הכי ומה בין זו לנדרי זרוזין דמתני’

(b) Question: What was so astounding initially “do we permit in such a case?!” Why is this different than Nidrei Zeruzin of our Mishnah?

אדרבה היה לו לומר שהנדר מותר מאליו כהנך דמתניתין

1. Just the contrary! He should have said that the Neder is automatically permitted, like the others of our Mishnah!

י”ל דלא דמי דנדרי זרוזין דמתני’ אין פיו ולבו שוין של מוכר ולא של לוקח שוין

(c) Answer: This is different. In Nidrei Zeruzin of our Mishnah, the mouth and heart of the seller are not the same, and also of the buyer they are not the same;

שלעולם לא היה דעתו של מוכר שלא יפחות מן הסלע ולא דעתו של לוקח שלא יוסיף על שקל ומש”ה שרו

1. The seller never intended that he will not sell for less than a Sela, and the buyer never intended that he will not pay more than a Shekel. Therefore, they are permitted;

אבל זה דעתו היה להדירה אם תעבור על תנאו ודעתו וכי האי גוונא לאו נדרי זרוזין מיקרו

(d) Distinction: Here, he intended to forbid her through a vow if she transgresses his stipulation and intent. Such a case is not called Nidrei Zeruzin;

אלא דאיכא פתח שאילו היה יודע שתעבור על דעתו לא היה מדירה

1. However, there is a Pesach. Had he known that she will transgress his will, he would not have forbidden her through a vow.

ובמתניתין נמי הא כתיבנא לעיל /נדרים/ (כא ד”ה גרסינן) שאם היו מוכר ולוקח מעמידין דבריהם חייל נדרייהו וכדמוכח בירושל’

(e) Support: Also in our Mishnah, I wrote above (21a) that if the seller and buyer were Ma’amid their words, their vow takes effect, like is proven in the Yerushalmi.

אלא דאפשר שאף במעמידין פותחין פתח לומר אילו היית יודע שהלוקח לא יתן בו סלע כלום היית נודר

1. However, it is possible that even when they are Ma’amid, we are Pose’ach to say “had you known that the buyer will not give a Sela, would you have vowed?”

אם אמר לאו מתירין אותו וכדפתחינן הכא

i. If he says “no”, we permit him, like we are Pose’ach here.

וא”ת ומאי שנא מהרוצה שיאכל חבירו אצלו ומדירו דא”ר אליעזר בן יעקב דנדרי זרוזין הוו

(f) Question: Why is this different than one who wants that his friend will eat with him, and he is Madir him? R. Eliezer ben Yakov says that this is Nidrei Zeruzin;

והא התם פיו ולבו שוין שרוצה שיאכל עמו חברו ואפי’ הכי אמרינן דנדרי זרוזין הוו ושרו ממילא

1. There, his mouth and heart are the same. He wants his friend to eat with him. Even so, we say that they are Nidrei Zeruzin, and they are automatically permitted!

י”ל דלא דמי דאילו התם הענין מוכיח מתוכו שאינו אלא זרוז שאין באכילת חברו אצלו קפידא כל כך שבשביל זה ידירנו מנכסיו בדוקא

(g) Answer: This is different. There, the matter proves that it is only Ziruz. He is not so adamant that his friend eat, that for this he would truly be Madir him from his property;

אבל בהאי עובדא דדביתהו דאביי דאיכא קפידא טפי לאביי כי מנסבא לה דביתהו לקריבה ודאי איכא למימר דבדוקא הדירה ולאו לזרוז בעלמא

1. However, in this case with Abaye’s wife, there was more grievance to Abaye when she married [their daughter] to her relative, surely we can say that truly he was Madir her, and it was not mere urging;

ומש”ה פשיטא לן דצריך פתח ואין הנדר בטל מאליו אדרבה מתמהינן היכי שרינן ליה בהאי פתחא.

2. This is why it is obvious to us that he needs a Pesach, and the Neder is not Batel automatically. Just the contrary, we are astounded how we permit him with this Pesach!

3) RAN DH v’Heter Nedarim

ר”ן ד”ה והיתר נדרים

(SUMMARY: The Ran discusses who may permit Nedarim.)

ביחיד מומחה או בשלשה הדיוטות במקום שאין מומחה

(a) Pesak: A lone expert [permits Nedarim], or three commoners where there is no expert.

וכדאמרינן בהדיא בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (דף לו:) אמר רבי חייא בר אבין אמר רב עמרם שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה

(b) Support – Citation (Bechoros 36b – R. Chiya bar Avin citing Rav Amram): Three [commoners] can permit a Bechor [rule that it has a Mum] where there is no expert;

שלשה מתירין את הנדר במקום שאין חכם

1. Citation (cont.): Three permit a Neder where there is no Chacham.

ואמרינן התם שלשה מתירין את הנדר במקום שאין חכם לאפוקי מדרבי יהודה דאמר היתר נדרים בשלשה והוא שיהא אחד מהם חכם

2. Citation (cont.) Question: [R. Chiya said that] three permit a Neder] where there is no Chacham. This teaches R. Yehudah, who says that three permit a Neder, and one of them must be a Chacham.

במקום שאין חכם חכם כגון מאן אמר רב נחמן כגון אנא פירוש האי אחד מהן חכם דבעי ר’ יהודה כלומר שיהא אחד משלשתן חכם כגון מאן ליהוי

3. We asked “where there is no Chacham - like whom?”, and Rav Nachman said “a Chacham like myself.” I.e. R. Yehudah requires one of the three to be a Chacham. Like whom must he be?

אמר רב נחמן כגון אנא כלומר דבעי רבי יהודה שיהא אחד מהם גמיר וסביר כגון אנא דגמירנא וסבירנא

i. Rav Nachman answered “like myself.” I.e. R. Yehudah requires one of the three must be learned, and can reason, like myself; I have learned and can reason.

ואמרינן תו התם ר’ יהודה אומר אחד מהן חכם מכלל דהנך כל דהו

(c) Citation (cont.) Question: R. Yehudah says that one of the three must be a Chacham. Is anyone Kosher for the other [two, i.e. even if they are totally unlearned]?!

אמר רבינא דמסברי להו וסברי

(d) Citation (cont.) Answer (Ravina): They must be able to understand when something is explained to them.

כלומר חד מינייהו בעינן שיהא גמיר וסביר אבל תרי אף על גב דלא גמירי כיון דכי מסברי להו סברי

(e) Explanation #1: One of them must be learned, and can reason. However, two of them, even if they have not learned, since when one explains to them, they understand [this suffices].

ומשמע ודאי דחכם דשרי יחידי לר’ יהודה דוקא בסמוך

(f) Inference: Surely, the Chacham who can permit alone according to R. Yehudah, surely he has Semichah;

דאי בגמיר וסביר בלחוד כרב נחמן סגי א”כ היכי בעי בתלתא שיהא חד מינייהו גמיר וסביר

1. If it sufficed that he learned and can reason, like Rav Nachman, how can R. Yehudah require that one of the three learned and can reason?

והא מאן דגמיר וסביר בלחודיה שרי נדרא ומה לו להצטרף עם השנים

i. One who learned and can reason can permit Nedarim by himself! Why must he join with two others?

ומאי קאמר אחד מהן חכם במקום שאין חכם דאי בגמיר וסביר סגי בכל מקום שהוא הרי יש בו חכם

2. Also, how do we understand “one of them is a Chacham” in a place where there is no Chacham”? If it sufficed that he learned and can reason, wherever he is, there is a Chacham!

אלא ודאי ה”ק אחד מהן חכם דהיינו גמיר וסביר במקום שאין חכם דהיינו סמוך

(g) Conclusion – Opinion #1: Rather, surely it means that one of them is a Chacham, i.e. he learned and can reason, in a place where there is no Chacham, i.e. with Semichah;

דכי איתיה לסמוך לחודיה שרי נדרא

1. Where there is a Chacham with Semichah, he can permit Nedarim by himself.

וכיון דלר’ יהודה בעי’ סמוך ביחידי לרבנן נמי דמדרבי יהודה נשמע לרבנן דבהאי לא פליגי

2. Since R. Yehudah requires a Chacham with Semichah to permit by himself, also Rabanan do. We learn from R. Yehudah to Rabanan. They do not argue about this.

והכי נמי משמע לן בסוף פ’ נערה המאורסה (לקמן /נדרים/ עח:) דאמרינן מועדי ה’ צריכין מומחה פרשת נדרים אין צריך מומחה אלא אפי’ ב”ד הדיוטות

(h) Support – Citation (below, 78b): Mo’adei Hash-m (i.e. Kidush Rosh Chodesh, which determines the Yamim Tovim) require an expert. Parshas Nedarim does not require an expert, rather, even a Beis Din of commoners;

והא פרשת נדרים ראשי המטות כתיב

1. Citation (cont.) Question: Regarding Parshas Nedarim, it says “Roshei ha’Matos” [which connotes experts]!

אמר רב חסדא ואיתימא ר’ יוחנן ביחיד מומחה

2. Citation (cont.) Answer (Rav Chisda, or R. Yochanan): A lone expert [can permit].

ומשמע דיחיד מומחה דהפרת נדרים דומיא דמומחין דמועדי ה’ מה התם בעיא סמוך ה”נ בעיא סמוך זהו דעת הרמב”ן ז”ל

3. Inference: The lone expert to permit Nedarim is like the experts for Mo’adei Hash-m. Just like there we require Semuchim, also here we require Semuchim. The Ramban holds like this.

אבל הרמב”ם ז”ל כתב בפ’ ו’ מהל’ שבועות (הל’ ה) דחכם מובהק מתיר את הנדרים דלא בעיא סמוך

(i) Opinion #2: The Rambam (Hilchos Shevu’os 6:5) says that an expert Chacham can permit Nedarim. He does not require Semichah.

משמע דמפרש הרב ז”ל דהא דאמרי’ התם במקום שאין חכם לאו סיומא דמלתא דר’ יהודה היא אלא אדרבנן קאי

(j) Inference: He holds that what the Gemara says there “where there is no Chacham” is not the conclusion of R. Yehudah’s teaching. Rather, it refers to Rabanan;

דאמרי שלשה מתירין את הנדר במקום שאין חכם דאלמא חכם לחודיה מתיר

1. They say that three permit Nedarim where there is no Chacham. This implies that a Chacham can permit alone.

ומהדרינן כעין אמר מר במקום שאין חכם חכם כגון מאן כלומר כגון מאן מתיר ביחידי

2. We return [to ask], similar to “it was taught”, in a place where there is no Chacham… - like whom? I.e. what kind of Chacham can permit alone?

ואמר רב נחמן כגון אנא כלומר דגמיר וסביר אלמא כל היכא דגמיר וסביר איהו לחודיה שרי נדרא ואף על פי שאינו סמוך

3. Rav Nachman answered “it is like me”, i.e. one who has learned and can reason. This shows that whenever he learned and can reason, he can permit Nedarim alone, even if he did not get Semichah.

וכבר כתבתי זה בפ”ק (דף ח: ד”ה ושמתא) ועוד אכתוב בזה בפרק נערה בס”ד

(k) Reference: I already wrote about this above (8b), and I will write more below, with Hashem’s help.

ושלשה הדיוטות דשרו נדרא כד מסברי להו וסברי סגי כדקיי”ל כרבנן דלא בעו שיהא אחד מהן חכם

(l) Pesak: Three commoners can permit a vow if they understand when something is explained to them, for we hold like Chachamim, who do not require that one of them is a Chacham.

ומיהו בעינן דכי מסברי להו לסברו דג’ לרבנן כשנים לרבי יהודה

1. However, we require that they understand when something is explained to them, for the three that Chachamim require are like the two that R. Yehudah requires [in addition to the Chacham].

ומסתברא דהא דאמרינן שלשה מתירין את הנדר במקום שאין חכם דמשמע הא במקום שיש חכם אין מתירין

(m) Assertion: We say that three permit Nedarim where there is no Chacham. This implies that where there is no Chacham, they may not permit…

משום כבודו של חכם הוא דאיתמר ולכתחלה הוא דלא אבל בדיעבד אשתרי ליה נדרא.

1. Presumably, this is due the Chacham’s honor, and it is l’Chatchilah. However, [if they permitted], b’Di’eved it is permitted.

4) RAN DH Gemara Kivan d’Amar Kol Neder v’Chulei Lo Shama Lei v’Lo Asi l’Gabei l’Meichal Bahadei

ר”ן ד”ה גמ’ כיון דאמר כל נדר וכו’ לא שמע ליה ולא אתי לגביה למיכל בהדיה

(SUMMARY: The Ran gives other reasons why we cannot establish the Mishnah this way.)

לפי שכבר יודע המזומן שאין נדר חל עליו שכבר בטלו המזמן

(a) Explanation: The invitee [will not eat,] because he knows that the Neder does not take effect on him, for the host already was Mevatel it.

ובדין הוא דהוה מצי לשנויי דאמר מדיר בחשאי כדי שלא ישמע המודר

(b) Implied question: We could have answered that the Madir (the host) says it quietly, so the Mudar (the invitee) will not hear!

אלא דאכתי לא אתיא ליה מתניתין שפיר דכיון דקתני אף הרוצה משמע דהא נמי משום נדרי זרוזין מותר ולאו משום תנאי שהתנה וא”כ מאי אף

(c) Answer #1: Still, the Mishnah would not read well. Since it says “even one who wants”, this implies that also this is permitted because [it is] Nidrei Zeruzin, and not due to a stipulation. If so, why does it say “even”?

ועוד דאי בכי האי גוונא עסקינן היכי תני ובלבד שיהא זכור פשיטא שהוא זכור שהרי בשעת הנדר הוא מתנה.

(d) Answer #2: If we discuss such a case, why does it say “as long as he remembers”? Obviously, he remembers, for he stipulates at the time of the vow!

23b----------------------------------------23b

5) RAN DH Iy Zachur b’Sha’as ha’Neder Akrei li’Sna’ei v’Kaimey l’Nidrei

ר”ן ד”ה אי זכור בשעת הנדר עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה

(SUMMARY: The Ran explains why this is unlike we said above.)

שאם לא כן למה הוא נודר עכשיו

(a) Explanation #1: If not (that he uproots his Tenai and makes a binding Neder), why does he vow now?

ולא דמי למאי דאמרי’ לעיל לא שמע ליה ולא אתי בהדיה

(b) Implied question: Above, we said that he will not heed him and come [to eat] with him;

דאלמא אין תנאו בטל שכשהוא נודר על דעת ראשונה הוא עושה

1. Inference: [The Mudar knows that] his Tenai is not Batel, and when he vows now, it is based on his initial intent [that the Neder be Batel].

דהתם היינו טעמא לפי שאמר התנאי בשעת הנדר וכיון שהוא אומר בפי’ שעל דעת תנאו הוא נודר א”א לומר דעקריה לתנאיה

(c) Answer #1: There, it is because he said the Tenai at the time of the Neder. Since he says explicitly that he vows based on his Tenai, we cannot say that he uproots his Tenai;

אבל כאן שהתנאי והנדר אינן באין כאחת (לא) שייך למימר עקריה

1. However, here the Tenai and the Neder do not come at once. We could say that he uproots (his Tenai).

ועוד דבשלמא לעיל איכא למימר שאע”פ שהוא יודע שאין בנדרו ממש הוא נודר לזרז את חבירו

(d) Answer #2: Granted, above we can say that even though he knows that his Neder has no effect, he vows in order to urge his friend;

אבל כאן שהם נדרי עצמו אי לאו דעקריה לתנאיה למה הוא נדר וזה ברור

1. However, here he vows himself. If he did not uproot his Tenai, why does he vow?! This is clear.

ושלא כדברי הרשב”א ז”ל שכתב דהא דאמרי’ עקריה לתנאיה וקיימיה לנדרי’ דוקא בעם הארץ

(e) Explanation #2: The Rashba wrote that this that we say that he uprooted his Tenai and made a binding Neder, this is only regarding an Am ha’Aretz;

ומש”ה חששא בעלמא הוא דחיישינן ליה שמא בטלו לתנאו

1. Therefore, it is a mere concern, that we are concerned lest he was Mevatel his Tenai.

והזקיקו לומר כן משום דקשיא ליה ההוא דאמרי’ לעיל בסמוך לא שמע ליה וכו’

(f) Source: He was forced to say so, because it was difficult to him, that above we said [that he will not heed him… for he knows that the Tenai is Mevatel the Neder].

ואין צורך לכך וכמו שכתבנו,

(g) Rebuttal: We need not say so, like I wrote.

ומתרצינן אמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר

(h) Conclusion: Abaye answered that the Mishnah should say “as long as he does not remember at the time of the Neder”;

ומש”ה בטל שכבר התנה שאם ישכח וידור יבטל תנאי זה את נדרו.

1. This is why it is Batel, for he already stipulated that if he forgets and vows, the Tenai is Mevatel his Neder.

6) RAN DH Rava Amar Kegon she’Hisneh b’Rosh Hashanah v’Lo Yada mi’Mah Hisneh

ר”ן ד”ה רבא אמר כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע ממה התנה

(SUMMARY: The Ran explains Rava’s Perush of the Mishnah.)

רבא לא אתי לאפלוגי עליה דאביי דמודה הוא דכל שאינו זוכר תנאו כלל בשעת נדרו הנדר בטל

(a) Explanation: Rava does not come to argue with Abaye [about Halachah]. He agrees that if he does not remember the Tenai at all at the time of his vow, the Neder is Batel;

אלא דלא ניחא ליה לשבושי לישנא דמתניתין ומש”ה קאמר דלעולם שיהיה זכור קתני

1. However, he is not pleased to say that the text of our Mishnah is mistaken. Therefore, he says that really, [the Mishnah] says that he remembers;

והכי קתני הרוצה לבטל נדרו יעמוד בר”ה ויאמר וכו’,

2. It teaches that one who wants to be Mevatel his vow, on Rosh Hashanah he should say…

ובכי האי גוונא איכא תרי דיני דאי אינו זכור תנאו כלל בשעת נדרו הרי הנדר בטל

(b) Pesak: In such a case, there are two laws. If he does not remember his Tenai at all at the time of his vow, the Neder is Batel;

אבל אם הוא זוכר קצת תנאו אבל לא לגמרי כגון שהתנה בר”ה ולא ידע ממה התנה

1. However, if he remembers a little of his Tenai, but not totally, e.g. that he stipulated on Rosh Hashanah, but he does not remember his stipulation…

כלומר שהתנה על דבר מיוחד ואינו זוכר אם על פת או על יין וכיוצא בהן אבל זוכר הוא שהתנה

i. I.e. he stipulated about something specific, but does not remember if it was about bread or wine or similar things, but he remembers that he stipulated;

בכי האי גוונא אי אמר על דעת ראשונה אני עושה כלומר שאם מתחלה התניתי על נדר זה שיבטל גם עכשיו אני רוצה שיהא בטל

2. In such a case if he said “I do based on my initial intent”, i.e. if initially I stipulated that this vow be Batel, also now I want it to be Batel…

ונזכר אחר כך שעל דבר זה שנדר עכשיו התנה בתחלה לבטל נדריה לא אית ביה ממשא,

i. … And afterwards he remembered that he stipulated about this thing that he vowed about now, he stipulated at the beginning that the Neder be Batel, [his vow] has no effect.

לא אמר על דעת ראשונה אני עושה בטליה לתנאיה וקיימיה לנדריה

3. If he did not say “I do based on my initial intent”, he uprooted his Tenai and made a binding Neder.

דכיון שהיה זכור בשעת הנדר שהתנה ולא ידע ממה התנה אם דעתו היה שיתקיים תנאו לא היה לו לידור סתם כי היכי דלא לעקריה

4. Since he remembered at the time of the Neder that he stipulated, but did not remember what he stipulated about, if he wanted his Tenai to be carried out, he should not have vowed Stam, so he would not uproot it (his Tenai).

ומתניתין דקתני ובלבד שיהא זכור הכי קתני ובלבד שיהא התנאי זכור בפיו בשעת הנדר.

i. Our Mishnah, which teaches “as long as he is Zachur (remembers)”, means “as long as the Tenai is Zachur (mentioned) with his mouth at the time of the Neder.”

7) RAN DH ul’Inyan Halachah

ר”ן ד”ה ולענין הלכה

(SUMMARY: The Ran discusses whether Kol Nidrei annuls future vows.)

קיי”ל כרבא הלכך נקטינן דכל שהתנה מתחלה כל נדר וכו’ ובשעת נדרו שכח תנאו נדרו בטל

(a) Pesak: We hold like Rava. Whenever he stipulated from the beginning “any Neder…”, and at the time of his vow he forgot his Tenai, his vow is Batel;

אבל התנה על דבר מיוחד ובשעת נדרו זוכר שהתנה אבל אינו יודע על מה התנה כל שלא אמר על דעת ראשונה אני עושה

1. However, if he stipulated about something specific, and remembers that he stipulated, but does not know about what he stipulated, if he did not say “I do based on my initial intent”…

אף על פי שנזכר אח”כ שעל אותו דבר שנדר עכשיו התנה מתחלה לבטלו עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה

i. Even if he afterwards he remembered that he stipulated about this thing that he vowed about now, he had stipulated at the beginning that the Neder be Batel, he uprooted his Tenai and made a binding Neder.

שכיון שהיה זכור קצת היה לו להתנות ולומר שעל דעת ראשונה הוא עושה

ii. Since he remembered a little, he should have stipulated and said that he does based on his initial intent.

וכן פסק הר”ם במז”ל בפ’ שני מהל’ נדרים (הל’ ה)

(b) Support: The Rambam rules like this in Hilchos Nedarim (2:5).

ונראה שמה שאומרים קצת קהלות ביה”כ כל נדרי ואסרי וכו’ לדבר זה הם מתכונים לבטל נדרים שידרו לאחר מכן

(c) Opinion #1: In some congregations, on Yom Kipur, they say Kol Nidrei ve’Esarei… They intend for this matter (Rava’s Perush of our Mishnah), to be Mevatel the vows they will vow afterwards.

אלא שלשונם משובש שנראה מלשונם שהם מתירין נדרים שעברו וזה אין לו ענין אלא נדרים הבאים לאחר מכן

(d) Question: However, their text [of Kol Nidrei] is mistaken. Their words connote that they permit past vows, and this (our Mishnah, according to Rava) pertains only to future vows!

אלא שרבינו יעקב ז”ל היה מתקן הלשון כדי שיהא משמעותו להבא לומר כל נדרי ואסרי די אסרנא ודי חרמנא כולו קמוץ כדי שיהא נראה להבא

(e) Answer: R. Tam fixed the text [of Kol Nidrei] so that it connotes the future. One says “Kol Nidrei ve’Esarei… Di Asrana v’Di Charamna… all have the Nekudah (vowel) Kamatz, to denote the future.

אין ראוי לומר כן כדי שלא יקלו ראשם בנדרים דהא תנא מסתם לה סתומי

(f) Objection: It is not proper to say so, lest people be lightheaded about Nedarim. The Tana concealed the matter. (We should not publicize it!).

וכתב הרמב”ם ז”ל בפ’ הנזכר שיש מן הגאונים שאומרים שאין תנאי קודם מבטל מה שאסר עצמו לאחר מכן אלא בנדרים אבל לא בשבועות

(g) Opinion #2: The Rambam (Hilchos Nedarim Perek 2) says that some Ge’onim say that a stipulation beforehand is Mevatel what he himself forbids only regarding Nedarim, but not regarding Shevu’os. (Since Kol Nidrei permits also Shevu’os, they cannot hold that it is a stipulation to annul future utterances.)

ויש מהם מי שאומר שהשבועות והנדרים שוין הם לדין זה

1. Other [Ge’onim] say that Shevu’os and Nedarim are the same for this.

ומיהו אמרו בתוספות דווקא בשבועות ונדרים שנשבע ונדר לעצמו אבל מי שהשביעו חברו או שהדירו אין ביטול זה מועיל לו כלום שעל דעת חברו הוא נשבע ונודר

(h) Distinction: Tosfos said that this is only for Shevu’os and Nedarim that one made for himself. If a Neder or Shevu’ah was imposed on a person, this Bitul does not help at all, since he swears or vows based on the other person’s will;

וכמו שמבטל תנאו לגמרי דמי דהא אסקינן דלא משתבע אדעתא דנפשיה אלא על דעת משביעו וכדאמרינן בשמעתא דנדרי הבאי.

1. It is as if he is totally Mevatel his Tenai, for we conclude that he does not swear based on his own will, rather, on the will of the one who imposes the oath, like we say in the Sugya of Nidrei Havai (exaggeration).

OTHER D.A.F. RESOURCES ON THIS DAF