[1] ואם עבר יום שומעו ושתק - ממילא חל הנדר, ור' חנינא (גירסת הר"ן: ר' יוחנן) ס"ל: שדוקא בשתק על מנת לקיים אז קם הנדר, אבל אם שתק על מנת להקניט את אשתו ולהכעיסה - שתחשוב שהוא רוצה לקיים את נדריה, זה לא נקרא שתיקה ויכול לקיים אחר כך. [ושתיקה יש בה ב' אפשרויות, א) ששותק בפיו ומקיים בלבו, (אכן בזה לא מדברת הברייתא, דהרי אמרה בפירוש "שמע וקיים" - דגם שמע בלבו הוא קיום). ב) שתק סתם (לא על מנת לקיים ולא על מנת לצער אותה), ובכה"ג גם הוי קיום לנדר].

[2] ואפי' אם משמעות הענין נראה שכוונתו בשתיקתו היא להפר את הנדר - לא מועיל.

[3] פי', קישוט פניה (פניה של מעלה) ככיחול ופירכוס.

[4] פי', ולא יכול להפר אותם מדין נדרי עינוי נפש, אכן הבעל מיפר אותם מדין נדרים שבינו לבינה, ויש בזה נפ"מ לענין שהיתר זה הוא רק לעצמו, אולם לא לאחרים. ואם נתגרשה ממנו אח"כ, חל עליה הנדר חזרה.

[5] אכן אם אמרה "קונם פירות מדינה זו עלי" אינו יכול להפר דהרי יכול להביא לה פירות ממדינה אחרת, וכן גבי פירות חנווני זה באופן שלא היתה פרנסתו ממנו.