[1] דדוקא לגבי הפרה מצאנו סברא מק"ו שיועיל, - דאם יכול להפר נדרים שכבר באו לכלל איסור הגם שהם חזקים שכבר חלו, כ"ש שיוכל להפר נדרים שעדיין לא באו לכלל איסור. אולם לענין הקמה, אדרבה, דוקא אחרי שנדרה יש לו כח לחזק את הנדר ולקיימו, אבל קודם שנדרה - מה יחזק.

[2] ואם נדרה בנזיר, ושמע אחד ואמר "אני" חלה עליו הנזירות.

[3] דמסקינן לעיל (דף יא:) שהוא מתפיס בהיתרא, דהיינו במצב של עכשיו. והביא הר"ן דיש מקשים, למה כאן אמרינן שאם חל הנדר ומיד בטל - שהוא מתפיס באיסור, הא כמו שאמרינן גבי בשר שלמים שהוא מתפיס במצב של עכשיו - של היתר, כך נימא נמי גבי נזירות. ותירץ, דאם שמע אדם את פלונית שנודרת בנזירות ואמר "ואני", ודאי כוונתו להתפיס בנזירות שאמרה - ואם באמת חלה הנזירות שלה ואינה בטלה מעיקרא (כמו בצד שלא חיילי), הרי שהיתה כאן התפסה טובה - וחלה נזירותו. משא"כ לגבי בשר שלמים, שאמר "זה כזה" - בזה אמרינן שהוא מתפיס בכמו שהוא עכשיו, ועכשיו אחר זריקה הבשר שלמים של היתר הוא.

[4] והגם שר"א לומד בק"ו נדרי אשתו מנדריו, ומה נדריו שאינו יכול להפר אותם אחר שנדר, יכול להפר אותם קודם שנדר (באמירת "כל נדרי" וכדומה), נדרי אשתו שיכול להפר אותם אחרי שנדרה, אינו דין שיכול להפר אותם קודם שנדרה. מ"מ דחתה הגמ' "הא כדאיתיה והא כדאיתיה", דאין מדמה אותם ר"א לגמרי, אלא דבנדרי אשתו חלים ובטלים ואילו גבי נדריו לא חלים כלל. והקשה הר"ן, ולמה לא נילף מהאי ק"ו שלא חלים נדרי אשתו כלל. ותירץ הר"ן, דנדרי עצמו הטעם שלא חיילי כלל משום דכיון דשכח תנאו בשעת נדרו - הו"ל נדר בטעות ולא חייל כלל, משא"כ בנדרי אשתו דאינו מטעם טעות, אלא מכח הפרה. וע' בר"ן מה שביאר עוד.