NEDARIM 7 (7 Cheshvan 5783) - Dedicated anonymously in honor of the Yahrzeit of ha'Gaon Rav Meir Shapiro, creator of the Dafyomi study cycle. May we be protected and blessed in his merit (See here for links relating to the life of the Rav and to his Yahrzeit.)

נדרים דף ז. א

האומר לחברו לשונות דלהלן, מה הדין?

אליבא דר' עקיבא אליבא דרבנן
"נדינא מינך שאני אוכל לך" אסור להנות ממנו ולוקה אסור להנות ממנו ולוקה
"נדינא מינך" (לחודיה) אינו נאסר אינו נאסר
"מנודה אני לך שאני אוכל לך" אסור להנות ממנו, אבל לא לוקה [1] אינו נאסר
"משמתנא מינך שאני אוכל לך" לרב פפא: אינו נאסר [2]
לרב חסדא: אסור להנות ממנו [3]
אינו נאסר

מנודה, האם נכסיו אסורים [ר"ן ד"ה ירושלמי].

מנודה מהדיוט מנודה מב"ד בחרם של ב"ד הגדול
לר' ברוך בר שמואל אינם נאסרים נאסרים נאסרים
לר"ן אינם נאסרים אינם נאסרים נאסרים

נדרים דף ז: א

האם צריך להמתין שלשים יום בין נידוי להפרה? [ר"ן ד"ה ושמע].

במבזה ת"ח במוציא שם שמים לבטלה חייב ממון ע"פ ב"ד ולא משלם
לתוס' צריך להמתין מתירין מיד [4] מתירין מיד
לרי"ף ולרמב"ם מתירין מיד [5] מתירין מיד מתירין מיד

האם תלמיד חכם מפר לעצמו כשנידה הוא את עצמו, או צריך הפרת אחרים? [ר"ן ד"ה ת"ח].

היכא שלא חייב נידוי מן הדין [6] היכא שחייב נידוי מן הדין
לרשב"א מפר לעצמו אינו מפר לעצמו
לרמב"ם מפר לעצמו מפר לעצמו
-------------------------------------------------

[1] לשון המשנה "ר' עקיבא היה חוכך בזה להחמיר", ומדייק אביי מהלשון "חוכך" ולא נקט "מחמיר" בסתמא ש"מ שרק מחמת הספק החמיר ר"ע, ולכן לא לוקה על זה.

[2] דס"ל לרב פפא דלכו"ע לא חל בלשון זו נדר של איסור הנאה, אפי' שסיים "שאני אוכל לך", דהרי בלשון נידוי ושמתא ואין זה לשון לחול בו נדר. וביארו התוס' (ד"ה משמתנא), וז"ל: דלשון קללה הוא כמו מקוללני ממך, ואפי' את"ל שמנדה עצמו מלעמוד בד' אמותיו, מ"מ איסור הנאה לא משמע בלשון זו.

[3] ס"ל לרב חסדא דפליגי ר"ע וחכמים "במשמתנא", ולפ"ז ר"ע חוכך בזה להחמיר, אכן הוא איסור בעלמא אבל אינו לוקה, דהרי ר"ע לא החמיר לגמרי.

[4] ס"ל לתוס' דבסתם נידוי על עבירה - באופן שבא על עונש כביזוי תלמיד חכם צריך להמתין ל' יום, משא"כ במוציא שם שמים לבטלה שלא בא הנידוי לעונש, אלא בשביל לאיים ולהתרות בו שלא יעשה עוד פעם, בזה הדין שאין בין נידוי להפרה ולא כלום.

[5] ונדחתה הסוגיא במו"ק שאמרה שצריך להמתין מפני סוגיין דס"ל שאין בין נידוי להפרה ולא כלום.

[6] כסוגיין שנידה עצמו מחמת כבוד הת"ח שהיה חייב נידוי, אבל אם חייב נידוי מן הדין, אין מפר לעצמו.

-------------------------------------------------