MENACHOS 67 (7 Cheshvan) - we honor ha'Gaon Rav Meir Shapiro,
creator of the Dafyomi study cycle. (See here for more.)

מנחות דף סז. א

מה דין כותים לר"מ ולר' יוסי? [תוד"ה רבי יוסי].

איזה גרים הם? למה גזרו שבנותיהם נדות מעריסתן?
לר' מאיר גרי אמת משום נדות [1]
לר' יוסי גרי אריות משום טמוע [2]

המקדישה עיסתה להקדש, באופנים דלהלן האם חייבת בחלה?

פדאתה קודם גלגול פדאתה אחר גלגול
כשהקדישתה קודם גלגול חייבת פטורה - דגלגלה גזבר
כשהקדישתה אחר גלגול ---- חייבת

לרבא, לתנאים דלהלן מה דין תרומה וחלה שהפריש עכו"ם?

חלה תרומה
לר"מ ור' יהודה הוי חלה [3] הוי תרומה
לר' יוסי ור"ש לא הוי חלה - אפי' בא"י בא"י: הוי תרומה - מדרבנן [4]
בחו"ל: לא הוי תרומה

מנחות דף סז. - המשך

תרומת או חלת חו"ל [הניתנת לכהן [5]] שנתערבה בחולין, למי היא מותרת? [תוד"ה ותרומתו].

לכהן בימי טומאתו לישראל
תרומת חו"ל מותרת אסורה [6]
חלת חו"ל הניתנת לכהן מותרת מותרת

המערים על תבואתו ומכניסה במוץ שלה - פטורה מן המעשר, באיזה אופנים? [תוד"ה כדי].

אכילת בהמתו ואילת עראי דאדם אכילת קבע דאדם
לרש"י בנדה [7] פטור חייב
לרבינו אפרים פטור פטור

מהו הביאור בדברי רבנן "לא בדק בתוך עמועד יבדוק לאחר המועד" [תוד"ה ובשעת].

תוך המועד לאחר המועד
לרש"י מועד שריפתו - שעה ששית לאחר שעה ששית - בפסח עצמו
לתוס' [8] תוך ימי הפסח אחר ימי הפסח

-------------------------------------------------

[1] דכיון שכותים לא דורשים "אשה ואשה" לרבות קטנה בת יום אחד שמטמאת בנדה, ולא מפרישים את הקטנות שראו - לכן גזרו בהם.

[2] לר' יוסי משום נדות לא שייך לגזור, דכיון שהם גרי אריות הרי הם כמו עכו"ם - ועכו"ם אינם מטמאים בנדה מדאורייתא אפי' בגדלותן, אלא מה שגזרו עליהם הוא מטעם כדי שלא יבואו להטמע בהן. וראיה לדבר, דמנו את הגזירה של בנות עכו"ם ושל בנות כותים בב' גזרות נפרדות, דבבנות עכו"ם גזור מגיל שלוש ואילו בבנות כותים גזרו מעריסותם - ומשום טימוע. [ואפי' למאן דבעי למימר מעיקרא דבעכו"ם ג"כ גזרו עליהם מבת יום אחד, הא דמנו להם בשני גזרות, הוא משום שמאחד לא הייתי יודע על השני כדפירשו התוס'].

[3] כן ס"ל לרבא, אולם רב פפא ורבינא חולקים וס"ל שגם למאן דס"ל שמירוח העכו"ם חייב - בחלה פטור, דדוקא בתרומה יש מיעוט אחר מיעוט שבא לרבות [ולא דורשים גז"ש ראשית ראשית]. ולפי"ז לכאורה גם לקמן אליבא דר' יוסי ור"ש שפטרו במירוח העכו"ם, יפטרו גם מדרבנן ולא כרבא, [וכך הבין הכס"מ בדעת הרמב"ם בפ"א מתרומה הל' י"א - אלא שתמהו עליו האחרונים דהא הרמב"ם בפ"ו הל' ט"ו כן הביא לגזרת בעלי כיסים]. אמנם התוס' בד"ה גזרה (בעמ' ב') בתירוצם, כתבו שגם רב פפא ורבינא ס"ל שמדרבנן מירוח העכו"ם אינו פוטר, אלא שמסתבר להם שהברייתא מיירי מדאורייתא דוקא ולכן הקשו לרבא.

[4] כן העמיד רבא את הברייתות שהקשו עליו מהם רב פפא ורבינא שמבואר בהם שאין חלתו חלה ובכו"א תרומתו אסורה, והבינו מזה שאפי' למ"ד שמירוח עכו"ם חייב בכו"א חלתו פטורה, וקשיא לרבא שהשוה ביניהם. ודחה רבא, דלעולם הברייתות האלה כמאן דפטר מרוח העכו"ם ולכן מדאורייתא פטור, ורק מדרבנן גזרו דוקא בתרומה משום בעלי כיסים. [לל"ק ברש"י פירושו שיטעו שגם חמר ישראל דינו כחמר עכו"ם לפטור תבואתו. ולל"א ברש"י פירושו, שיקנו תבואתם לעכו"ם שימרחה וע"י זה יפטרו עצמם ממעשר. וכיון שזה דבר שאפשר לעשותו בציענא ולא יתבייש בו (כמו בהכנסת תבואה במוץ או דרך גגות וקרפיפות) לכן גזרו בזה רבנן].

[5] פי', דמפרישים ב' חלות, אחת לאור (ששורפים אותה) ואחת לכהן, וכאן קאי על זו הניתנת לכהן.

[6] וכן מבואר להדיא בסוגיא שדוקא תרומת גוי אינה מדמעת, אבל תרומת חוץ לארץ דישראל כן מדמעת. ומכח זה הקשו תוס' על דברי המפרש בבכורות שאם נתבטלה ברוב (ולא באחד במאה) מותרת אפי' לזר, דזה אינו - דדוקא לכהן בימי טומאתו הותרה, דומיא דרבה (שהוא כהן דאתי מבית עלי) שהיה מבטלה ברוב ואוכלה בימי טומאתו.

[7] דייק לה מדאמרינן הכא כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר, ש"מ דוקא אכילת בהמה פטורה. ומה שהקשה המקשן דלמה גזרו בתרומה משום בעלי כיסין, הא בין כה יכול לעשות כר' אושעיא, וקשה הא להנ"ל לא מהני לאכילת אדם ושפיר יש לגזור משום בעלי כיסין - שיקנו תבואתם לעכו"ם כדי להרויח שגם לאכילת אדם תהיה פטורה. תירצו תוס', חדא די"ל דקושית המקשה למה גזרו גם בשעורים וכדומה שהם מאכל בהמה, הא התם יכול להפטר כר' אושעיא. ועוד תירצו, דקושית המקשה היא למה גזרנו על אכילת עראי - הא באכילת עראי יכול לפטור כר' אושעיא. [והוכיחו תוס' שכל הגזירה היא על אכילת עראי דוקא, דהא מיירי משום גזירת בעלי כיסין שהיא שמא יתן ישראל תבואתו לגוי שימרחנה, ותבואה זו כבר נאסרה באכילת קבע גם קודם מירוח, וא"כ גם בלא גזרת רבנן היא אסורה באכילת קבע, וא"כ ע"כ שהגזירה באה לאסור גם באכילת קבע. אמנם לבסוף דחו פירוש זה].

[8] הוקשה להם על פירש"י, דלפירושו למה ר' יהודה קורא לשעה ששית שעת הביעור ורבנן קוראים לה תוך המועד אלא ע"כ שהמועד הוא פסח עצמו. ואחר המועד - היינו אחר הפסח, ומה שצריך לבדוק גם לאחר המועד, כדי שלא יתערב לו חמץ של איסור שעבר עלי הפסח עם חמץ חדש של היתר, תוס' פסחים (י: ד"ה ואם).

עוד חומר לימוד על הדף