[1] הנה הקשתה הגמ': לימא מתניתין דלא כר' שמעון שאמר: שמנחה שונה מזבח כיון שמעשיה מוכיחין עליה, א"כ דיבורו שלא לשמה - בטל. ואמרה הגמ': הניחא לרב אשי שס"ל לחלק אליבא דר"ש בין הזכיר בדבריו שם מנחה - שפסול, לבין שלא הזכיר שם מנחה - שכשר [דאז דבריו דברי רוח, כי דבריו מסובין על הכלי ולא על המנחה עצמה], וא"כ אפשר לתרץ את המשנה כר"ש, והיינו שגם משנתנו מודה בכה"ג שלא הזכיר שם מנחה שכשרה, ור"ש מודה כשהזכיר שם מנחה שפסולה. אולם לרבה ורבא, אמרה הגמ': דמחוורתא מתניתין דלא כר"ש, והיינו שלתנא דמתניתין כל שינוי קודש במנחה פסול, ולר"ש כל שינוי קודש במנחה כשר.

[2] ובסברת אביי המקשה על רבה, כתבו בד"ה מכדי, דאו שס"ל כתירוצי רבא או רב אשי, א"נ ס"ל שאדרבא לר"ש גם בשינוי בעלים לא יפסול במנחה, דכיון שמצינו שבשינוי קודש שלא פוסל משום שמעשיה מוכיחין, ה"ה בשינוי בעלים לא מחלקים - וכשר.

[3] ראה רש"י לעיל בד"ה כלולה, דר"ש באופנים שמכשיר הוא חולק בתרתי, חדא אכל המנחות במה שאמרו שלא עלו לר"ש עלו. ועוד במנחת חוטא וקנאות שפסלו לגמרי, לר"ש כשרה לגמרי.