גלי מסכתא - מעילה פרק ב

גמ' ח. - י:

חטאת העוף - מעילה מהקדש עד הזאה (ומיצוי - מח')

מליקה (וכן שחיטת בהמה, קרמו לחם, קידוש כלי) מכשירה להפסל בטבול יום ומחוסר כיפורים ולינה

טבול יום -

לאבא שאול הוי ראשון למאכלי הקדש [רבא - מעלה עשו בקדשים]

לר"מ הוי שני [רבא - מעלה]

לחכמים פוסל תרומה והקדש ולא מטמא [קלש טומאתו]

ר"ע בזבחים, רב הונא אמר רב - מיצוי חטאת העוף אינו מעכב [והנשאר - אם נשאר - למצוה]

לרב אדא ב"א אמר רב מעכב [ימצה חטאת היא]

וב' תנאי אליבא דר' ישמעאל אי מעכב

עולות, אימורין (רש"י - ק' קדשים), קומץ מועלין עד שתצא לבית הדשן (מח' רב ור' יוחנן להלן)

פרים ושעירים הנשרפין עד שהותך הבשר

שתי הלחם עד זריקת דם הכבשים, לחם הפנים עד שקרבו הבזיכין

גמ' תמורה לד. (תוספתא) - מוראה ונוצה של עולת עוף אין מועלין משנתמצה דמה אבל אסורין בהנאה לעולם [נקברין]

מעילה באפר תפוח - לרב עד תרומת הדשן חוץ מגחלת שעדיין ע"ג המזבח דאית בי' ממש

לר' יוחנן עד הוצאת הדשן [כיון דצריך בגדי כהונה בקדושתי' קאי]

מעילה בבשר קדשי קדשים, אימורי קדשים קלים - לרב קרן וחומש לנדבה, ללוי לקטורת

מועל בדמי חטאת - לפני כפרה - קרן וחומש מוסיף על מה שנשאר ויביא חטאת שמנה

נודע לפני כפרה - לר"ש לים המלח (ובאשם לנדבה), לרבנן למזבח לנדבה

נודע לו אחר כפרה - לנדבה [אין מפרישין מתחלה לאיבוד]

אין מעילה בבשר קדשי קדשים שנטמאו (לרש"י - אפי' לפני זריקה) הגם דחייב בשריפה עדיין

אין מעילה באימורי קדשים קלים משהעלן (רש"י - משלה האור) (אבל אימורי קדשי קדשים עד שיצא לבית הדשן [רש"י - חמירי])

כל שיש לו מתירין לכהנים/למזבח חייב בפגול נותר וטמא משיקרבו מתיריו

כל שאין לו מתירין חייבין בנותר וטמא משקידש בכלי [כל איש אשר יקרב (רש"י - עד שיכשר ליקרב), נותר חילול חילול מטמא]

ואין פיגול [רש"י - בשלמים כתיב]

רש"י ט:

גחלת דאימורים אפי' פקעה מעל גבי המזבח לפני תרומת הדשן חייב להחזיר

עוד חומר לימוד למסכת מעילה