מגילה דף ט. א

מה הם התירוצים שנאמרו בסוגיא על הסתירה בין המשנה לברייתא?

משנתנו: ספרים נכתבים בכל לשון ברייתא: עד שיכתבנו בכתב אשורית
לרבא בגופן שלנו - שלא שינה את הכתב בגופן שלהם - ששינה גם את הכתב [1]
לאביי אליבא דרבנן אליבא דרשב"ג [2]
תירוץ ג' בספרים - תנ"ך תפילין ומזוזות - דכתיב בהו "והיו" [3]
תירוץ ד' בספרים - תנ"ך במגילת אסתר - "ככתבם וכלשונם"
לרב אשי בספרים - תנ"ך [4] בנביאים וכתובים - ואליבא דר' יהודה [5]

מגילה דף ט: א

מה ההבדלים בין הכהנים הגדולים דלהלן?

פר
הבא על כל המצות [6]
פר יוה"כ
ועשירית האיפה
להקטיר ולעשות
עבודה בח' בגדים
משוח
בשמן המשחה
נוהג בו נוהג בו נוהג בו
מרובה בגדים [7] למתני' ולחכמים: אין נוהג בו
לר' מאיר: נוהג בו
נוהג בו נוהג בו
כהן שמילא
מקום ועבר [8]
אין נוהג בו אין נוהג בו למתני' ולר"מ: נוהג בו
לר' יוסי: אין נוהג בו [9]

תענית דף ט:

דברים דלהלן האם קרבים בבמה קטנה או בבמה גדולה או רק במשכן במדבר ובבית עולמים?

פסחים וחובות
שקבוע להם זמן [10]
נדרים ונדבות
של יחיד [11]
קרבנות ציבור
שאין קבוע להם זמן [12]
במה קטנה אין קרבים קרבים אין קרבים
במה גדולה קרבים קרבים למתניתין ור"ש: אין קרבים
לחכמים: קרבים
במשכן בית עולמים קרבים קרבים קרבים

-------------------------------------------------

[1] ודוחה הגמ' תירוץ זה, דאם הברייתא מדברת בגופן שלהם מדוע היא מחדשת שפסול דוקא בכה"ג של מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא, אפי' מקרא שכתבו מקרא אם כתבו בגופן שלהם הוא פסול.

[2] שסובר שאין נכתבים ספרים בכל לשון, אלא שמקשה הגמ' שהוא עכ"פ מתיר ביוונית ואילו בלשון הברייתא כתוב "עד שיכתבנו בכתב אשורית".

[3] ודוחה הגמ' תירוץ זה, דאי אפשר להעמיד את הברייתא שפוסלת בתפילין ומזוזות כיון שהברייתא כתבה תרגום שכתבו מקרא, ואין לנו לשון תרגום בתפילין ומזוזות שאפשר לומר שהוא שינה אותה ללשון מקרא.

[4] תנא דמתניתין חולק על דעת ר' יהודה דלהלן, וסובר שמחלוקת ת"ק ורשב"ג אם התירו לכתוב בכל לשון או רק ביוונית הוא בכל הספרים, ולא רק בתורה.

[5] שסובר שנביאים וכתובים נשארו באיסורם הראשון ורק באשורית מותר, ובספר תורה התירו משום מעשה שהיה עם תלמי המלך שתורגמה מחמתו התורה ליוונית. ואליבא דתנא קמא נכתב בכל לשון (דכיון שהותר יוונית הותר כל לשון), ואילו אליבא דרבותינו - שהוא רשב"ג לא התירו אלא יוונית (דומיא דמעשה שהיה).

[6] כהן משיח שהורה היתר בדבר שזדונו כרת ועשה בעצמו כהוראתו, דינו שמביא פר (ולא שעירה וכשבה כיחיד).

[7] כהנים ששימשו מזמן יאשיהו ואילך שגנז את שמן המשחה - שלא נמשחו.

[8] כגון שאירע פסול בכהן גדול המשמש, ומינו אחר תחתיו, ושוב עבר פסול הראשון, דאז מחזירים את הכהן הראשון לשמש והשני נקרא כהן שעבר.

[9] ס"ל שכהן שעבר אינו ראוי לא להיות כה"ג - משום איבה, ולא להיות כהן הדיוט - משום מעלין בקודש ולא מורידין.

[10] דהיינו כל קרבנות התמיד והמוספין וכדומה.

[11] אכן כתבו התוס' (בד"ה מני) שאין זה כולל נזירות ומנחות, דהא בסמוך מוקמינן למתניתין כר"ש ואיהו ס"ל דאין קרב בבמה קטנה מנחות ונזירות.

[12] כגון פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז.

עוד חומר לימוד על הדף