-------------------------------------------------

[1] אולם לר' יהודה מעמידים אפילו חסירי מדע ויתירי כח, וכל שכן חסירי שניהם או יתירי שניהם.

[2] אולם קודם הזמן הזה אין פוטרים אותו, כלומר אפילו כשבא לב"ד להלקותו מיד קלה אינו נפטר, ורק משעה שהרים עליו הרצועה אם קלה נפטר.

ואם אמדוהו כשילקה יקלה תוך כדי המלקות פוטרים אותו, ואם אמדוהו שיקלה אחרי המלקות אין פוטרים אותו.

[3] חביריו של ר' חנינא בן גמליאל לדברי הריטב"א הם ר' ישמעאל ור"ע שהם ג"כ סוברים שחייבי כריתות חייבים מלקות, ובכל אופן הם חולקים וסוברים שאם לקו לא נפטרו מידי כריתותן - זו היא סברת ר' יוחנן, ורב אדא בר אהבה (לפי הריטב"א) מביא בסוגיין סיעתא לר' יוחנן דתנינא במגילה אין בין שבת ליו"כ אלא ששבת זדונו בידי אדם ויו"כ זדונו בידי שמים, וסתמא זו היא לכאורה אפילו לר' עקיבא שסובר ששייך מלקות בחייבי כריתות ובכל אופן קרי לכרת זדונו בידי שמים, שמע מינה שאפי' אם לקה לא נפטר מן הכרת - וחשוב תמיד זדונו בידי שמים.

אמנם מפירוש הריב"ן נראה שס"ל שהגם שרב אדא בר אהבה מסכים עם ר' יוחנן בדינו, מ"מ מקשה הוא עליו שמה הוצרך לאשמועינן הרי זו משנה מפורשת וכנ"ל. ולשיטתו רב נחמן ג"כ סובר כר' יוחנן אלא שבא לענות על קושית רב אדא וכדלקמן.

[4] לדברי הריטב"א רב נחמן ורב אשי דחו את הסייעתא שהביא רב אדא בר אהבה, ודחו זו בשני אופנים, רב נחמן דחה שאפשר להעמיד את המשנה במגילה אליבא דר' יצחק שסובר שאין מלקות בחייבי כריתות, ולכך ס"ל שאם לקה לא יפטר, ולפי"ז אליבא דר' ישמעאל ור"ע אין ראיה שאם לקה לא יפטר, ואדרבה יתכן שהם לא חולקים על ר' חנינא בן גמליאל, ומודים שאם לקה נפטר מידי הכרת.

אמנם בפירוש הריב"ן מבואר שרב נחמן אינו חולק על ר' יוחנן, אלא אדרבא מיישב את קושית רב אדא שהקשה (לשיטתו) שזו משנה מפורשת, ואומר ר"נ שאין ראיה מהמשנה דאפשר להעמידה כר' יצחק, וא"כ הוצרך ר' יוחנן לאשמועינן שחלוקים עליו חביריו וכו'.

[5] רב אשי דחה את הראיה מהמשנה במגילה וסובר שאפי' תימא שמתניתין ר"ע ור' ישמעאל בכו"א אפשר לומר שהם מודים לר' חנינא בן גמליאל שאם לקו נפטרו מהכרת ומה שנקרא זדונו בידי שמים משום שהוא עיקר החיוב.