-------------------------------------------------

[1] ולשיטת הרמב"ם בפרק ה' מרוצח הל' ג' כן גולה, ועי' בכסף משנה שם, ובשו"ת הרדב"ז סי' אל"ף תפ"ד (ח"ה סי' קי"א) ועי' ריטב"א כאן ובאחרונים שהאריכו בזה.

[2] כך פירשה הגמ' בהמשך ב-ואזדו לטעמייהו ועי' רש"י.

[3] וכתבו בתד"ה אמר ליה רבא בתרוצם, שרב ס"ל שדרך עליה קל הוא יותר ולכך חשוב אונס ולכן פטור מגלות, וכ"ש שפטור ממיתה.

[4] רבנן ס"ל שנפסק יש לומר שלא לדעת הרגו, ולכך לר' שמעון גולה בשונא וכ"ש באוהב, אולם בנשמט אוהב גולה ושונא לא, דיש לומר שלדעת עשה.

[5] רבי ס"ל שבנפסק גזה"כ שאינו גולה לא אוהב ולא שונא, דבעינן דוקא דומיא דניתז בקעת עץ מן העץ המתבקע, ולכך רק נשמט גולה. אלא ששונא לא גולה בנשמט די"ל שלדעת עשה. ומבואר שלרבי שונא אינו גולה בשום ענין, ור' שמעון דמתניתין אליבא דרבנן. ובתד"ה נשמט העמידו שלרבי גולה באופן שנפל עליו מן הגג שידוע לכל שלא נפל מדעת דהרי מסתכן בעצמו.

[6] וכתב רש"י שלגירסא זו טעו לדמות נשמט החבל לנשמט הברזל, ולכך למדו שמחלוקת רבי ורבנן היא בנשמט.

[7] עוד הקשה רש"י שהרי ברייתא הראשונה שאמרה נשמט אינו גולה קאי על המשנה שאמרה את הטעם משום שיש לומר שלדעת הרג, וקשה דעתה שאנו מעמידים זאת כרבי, ושלכן נשמט אינו גולה א"כ ה"ה באוהב, וע"כ הטעם לא משום שי"ל שלדעת הרג אלא הטעם שרבי ס"ל מגזה"כ שאינו גולה באופן זה.

[8] על כרחך לפרש כן לשיטתם, דהרי ר' שמעון מדבר בשונא ואמר שגולה בנפסק. ולפי"ז יוצא שאוהב אינו גולה בנפסק, וזהו תימה, דאיך יתכן כן דאם בשונא גולה כ"ש אוהב. [ועוד שלפי"ז אין לרבי אוהב שנהרג וכנ"ל].