[1] כלומר, דאביי לא חולק על הכלל ד"אין דבר שבערוה פחות משנים", אלא דס"ל שע"י השתיקה הוי כמו שאר איסורים שעד אחד נאמן בהם כשנים כשהבעל דבר שותק ולא מכחישו.

[2] ד"אין דבר שבערוה פחות משתים", ואף שהלכה שותק, אין זה כהודאה (ולא חשיב כשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא), אלא השתיקה מבארת לנו שרגלים לדבר כמו שאמר העד שהיא זינתה. אכן כיון שאין זה מכח עדות שנים, אלא רק מכח רגלים לדבר לא מהימניה ליה דעד אחד אינו נאמן בדבר שבערוה.

[3] כתבו הראשונים דמיירי שבא לצאת ידי שמים, אבל אין ב"ד יכולים לכופו להוציאה, אכן כשמוציאה חייב ליתן לה כתובה כיון שלא היה כאן ב' עדים שזינתה.

[4] רב יהודה אמר שמואל יליף מדכתיב "והיתה לו ולזרעו אחריו" - בין זרע כשר ובין זרע פסול. אבוה דשמואל יליף מדכתיב "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה" - אפילו חולין שבו תרצה. רבי ינאי יליף מדכתיב "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" - וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו, אלא זה כשר ונתחלל.